T-S 16.148 + Moss. VII,4.2

תיאור

מסמך משפטי: שלושה מסמכים משפטיים הכתובים על רוטולוס אחד. התיארוך (על פי המסמך השני): כ"ז באייר ד'תתמ"ו לבריאת העולם (14 במאי 1086). שלושת המקרים נסבים סביב מעאלי בן ח'לף ודינרי עדליה, ששוויים היה כשלושה דינרים רגילים ולא היו בשימוש כללי בציבור. גויטיין מגדיר דינרי עדליה כ"מטבעות מהדורה מיוחדת ויוקרתית שלא נועדו להיות במחזור". במסמך הראשון, החלקי, תבע מעאלי בן ח'לף את אחיו אבו נצר מנצור בקשר לעסקת פשתן בשווי 40 עד 50 דינרים. כן מוזכרים אבו סהל אלצירפי ומבורך בן נחום, וכן יפת בן אברהם, הממונה על בית המטבעה (מתולי דאר אלצ'רב), אשר שכר או רכש ממנצור בן ח'לף חלק מבית, והעביר אליו אוצר שנוי במחלוקת שנמצא בסמוך למסגד אלקבה במצודת היוונים. בשורה 6 נאמר: "הראה לו דינרים טמונים בשכונת מסגד אלקבה". בהמשך, ככל הנראה, יש רמז למעילה בכספי בית המטבעה. סיומו של המסמך, בתרגומו של גויטיין (עם תיקון קל של מרינה רוסטו): "לבסוף הופיע לפנינו ברכאת בן ח'לף, אשר העיד את העדות הבאה: מעאלי בן ח'לף הביא אותי לביתו של יפת בן אברהם ונתן לי סל עם אבק זהב, אשר נשאתי לבית אחיו מנצור בלילה. למחרת בבוקר ניפה מנצור בן ח'לף את האבק שנשאתי אליו, הביא לקוח מוסלמי ומכר לו אותו תמורת כשלושה דינרים בנוכחותי. כתבנו את אשר נאמר לפנינו וחתמנו, כדי שישמש כשטר לאישור זכויות וכראיה". במסמך המשפטי השני שעל פני הקלף, הנושא את התאריך כ"ז באייר ד'תתמ"ו, מעיד מנשה בן יעקב כי לפני שנים רבות בא אליו מנצור בן ח'לף, אחיו של מעאלי, בלוויית שני מוסלמים אשר תבעו ממנו תשלום עבור פשתן שקנה מהם. מנצור מסר לו (למנשה) דינרים לשקילה, ומנשה מצא בתוכם 15 או 17 דינרי עדליה, דבר שהפחיד אותו, שכן מטבעות מסוג זה לא היו זמינים לציבור. הוא שקל אותם ומסרם למוסלמים בתשלום עבור הפשתן, ולאחר מכן ביקש מאחד המוסלמים להחליף אצלו שלושה או ארבעה מן הדינרים, חרף חששו הקודם. מנשה לקח את דינרי העדליה, ככל הנראה כדי למנוע ממנצור להסתבך בשל שימוש גלוי בהם; לאחר מכן יעץ מנשה למנצור שאם נותרו ברשותו עוד מטבעות כאלה, אל יראם בפומבי אלא יסלקם בחשאי. כאן מסתיימת עדותו של מנשה, ואז שואל בית הדין את מנצור מה עשה לאחר מכן. מנצור השיב: "אמרתי לו שאין לי עוד מן המטבעות הללו, אלא ששאלתי אותם מאחי", מעאלי. שבועיים לאחר מכן נתגלתה פרשת מעאלי ומעילתו בביתו של יפת בן אברהם, מנהל בית המטבעה. המסמך השלישי, שבגב הקלף, נכתב בידי הלל בן עלי וחתום על ידו, וכן בידי עלי הכהן בן יחיא ויאשיהו בן משה. בו מציג יפת תביעות נגד מנצור, גם הן הקשורות בדינרי עדליה. (המידע מבוסס על תרגומו של גויטיין.) צירוף: אלן אלבאום

Princeton Geniza Project description: Legal document: three legal documents on a single rotulus. Dating (based on record #2): 27 Iyyar 4846 AM (14 May 1086). All the cases concern Maʿālī b. Khalaf and some ʿadliyya dinars, apparently worth three regular dinars and not in use by the public. Goitein defines ʿadliyya dinars as "special deluxe issues that were not supposed to be circulated" (Med. Soc. 1:231). In the first record, which is fragmentary, Maʿālī b. Khalaf sued his brother Abū Naṣr Manṣūr in connection with a deal in flax valued between 40 and 50 dinars. Also mentions Abū Sahl al-Ṣayrafī and Mevorakh b. Naḥum, and Yefet b. Avraham, the administrator of the mint (mutawallī dār al-ḍarb), who had rented or purchased part of a house from Manṣūr b. Khalaf and transferred to it a disputed treasure found near the Qubba mosque in the Fortress of the Greeks. Line 6: "He showed him dinars buried in the neighborhood of the Mosque of the Qubba. The continuation seems to contain some suggestion of embezzlement from the mint: the ending, in Goitein's translation (with a light edit by Marina Rustow): "Finally, there appeared before us Barakāt b. Khalaf, who made the following deposition: Maʿālī b. Khalaf brought me to the house of Yefet b. Avraham and gave me a basket with gold dust, which I carried to the house of his brother Manṣūr at nighttime. On the following morning, Manṣūr b. Khalaf sifted the dust that I had carried to him, brought a Muslim customer and sold it to him for about three dinars in my presence. We have written down what has been said before us and signed, so that it may serve as an instrument of securing rights and as a proof." In the second legal document on the recto, which carries the date 27 Iyyar 4846, Menashshe b. Yaʿaqov, testifies that many years prior, Manṣūr b. Khalaf, brother of Maʿālī, had come to him accompanied by two Muslims who demanded payment from him for flax that he had bought from them. Manṣur handed him (Menashshe) some dinars to weigh, and Menashshe found among them 15 or 17 ʿAdliyya dinars, which frightened him, as such coins weren't available to the public. He weighed them and handed them to the Muslims in payment for the flax, and later asked one of the Muslims to exchange three or four of the dinars with him, despite his earlier fear. Menashshe took the ʿAdliyya dinars, presumably in order to prevent Manṣūr from getting into trouble from using them openly; Menashshe then advised Manṣūr that if he had any more of them, he shouldn't show them in public but dispose of them secretly. So ends Menashshe's statement, at which point the court asks Manṣūr what he did next. Manṣūr replied: "I told him that I didn't have any more of these coins, but had borrowed them from my brother," Maʿālī. Two weeks later, the affair of Maʿālī and his embezzlement in the household of Yefet b. Avraham, manager of the mint, came to light. The third document, on verso, is written by Hillel b. ʿEli and signed by him and by ʿEli ha-Kohen b. Yaḥyā and Yoshiyyahu b. Moshe. Yefet presents claims against Manṣūr also involving ʿAdliyya dinars. (Information from Goitein's translation.) Join: Alan Elbaum