T-S 12.538

תיאור

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה. תביעה שהוגשה לבית הדין (שורות 1–2, 12) על ידי שני בניו של המנוח אבו אלחסן (שורה 5) כנגד אם חורגתם, האלמנה עשירה (שורה 5). הבנים טענו בכתב התביעה כי האלמנה השתלטה שלא כדין (שכן אישה אינה נחשבת ליורשת) על בית בשכונת אלקאלוס שהיה שייך לאביהם — עובדה שכנראה הייתה רשומה בשטר המקורי (כתאב אצל) שהיה ברשותם. על כן הם טענו כי הם היורשים הלגיטימיים של הבית (שורות 3–5). מנגד, ההכחשות שהעלתה האלמנה כלפי הטענות היו שכבר חלפו עשרים שנה ממות בעלה, ובמהלך תקופה זו החזיקה בנכס (שכנראה הועבר אליה כתשלום מאוחר מכתובתה, שורה 8). היא האשימה את בני בעלה המנוח בכך שגנבו ממנה את השטר ללא ידיעתה (שורות 7, 9). ככל הנראה ניצלה האישה את ההזדמנות וביקשה מבית הדין (שורה 9) להוציא לה כתב המאשר את זכויותיה כנגד יריביה (שורה 11). פסיקת בית הדין הייתה להטיל חרם סתם, חרם כללי, על הבנים (שורות 14–15). לא נשתמרו חתימות. המידע מבוסס על גרשון וייס. ייתכן שמדובר באותו סכסוך המופיע במסמך אחר (הקשור בתורו לשני מסמכים נוספים), אך לא ניתן להוכיח או לשלול את הקשר בוודאות.

Princeton Geniza Project description: Legal document. In the hand of Ḥalfon b. Menashshe. "A suit was filed in court (ll. 1–2, 12) by the two sons of the late Abū l-Ḥasan (l. 5) against their step-mother, the widow ʿAshīra (l. 5). The formers charged in their suit that the latter took possession unlawfully (since a woman is not considered an heir) of a house in al-Qālūs which belonged to their father, the fact which probably was indicated in the original deed (kitāb aṣl) which was in their possession. Thus, they claimed to be the legitimate heirs of this house (ll. 3–5). However, the denials argued against the charges by the latter were that there had already passed 20 years from the death of her husband, during which she was in possession of that property (which was probably conveyed to her as her late portion of her marriage contract, l. 8). She accused her late husband's sons of stealing the document from her without her knowledge (ll. 7, 9). The woman probably took this opportunity to ask the court (l. 9) to issue a bill stating her rights against her rivals (l. 11). The ruling of the court was to arrange for a ḥerem setam, a general ban, against the sons (ll. 14–15). No signatures are preserved." (Information from Gershon Weiss.) This is potentially the same dispute as in T-S 13J13.6 (which in turn is related to T-S 10J16.4 and T-S Ar.18(1).107). But it does not seem possible to prove or disprove the connection.