T-S 12.482

תיאור

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה (לפי וייס). מתוארך לליל יום שלישי, כ"ב בכסלו א'תל"ה לשטרות, הוא שנת 1123. החוזה ערוך בצורת הודאת חוב הנוגעת לביטול "מכירה" של בית ששימש כמשכון. אדם בשם דוד (שורה 7) ובנו (שורות 5, 21–22) רכשו בית מבעלה (שורה 10) של אישה ושמה ג'יידה (שורות 23, 27). העסקה בוצעה בידי הבן בעת היעדרותו של דוד (ככל הנראה במסע מסחרי). הבן והאב השקיעו חלקים בלתי שווים בסך 12 ו-38 דינרים בהתאמה (שורות 21–22). כששב דוד הביתה, הודיעו לו שהבית שנקנה "הוקדש להקדשות החסידיים" (חֻבִּסַ) (שורה 7), או מסתבר יותר שהוחרם בידי השלטונות. נוכח מידע זה הגיב מיד ודרש את ביטול הרכישה (פַסַח') (שורה 11) ואת השבת כספם (שורה 8). הוויכוח בין הצדדים נמשך זמן רב, ובמהלכו טענה האישה כי קבעו את מועד ההחזר שנתיים מיום ההסכמה על העסקה, ושהכסף לא היה ברשותה באותה עת (שורות 8–9). דוד עמד בתוקף על ביטול העסקה כנגד הודאה בכתב מצד האישה (בעלה ככל הנראה לא היה במקום), לפיה סכום הרכישה בן 66 דינרים יהפוך לחוב המוטל עליה ויוחזר בתום שנתיים (שורות 10–12). תנאים אלה היו מקובלים על שני הצדדים (שורות 13–14, 16–18) והוכרו על ידם. מאחר שהעסקה בין הצדדים בוטלה, הושגה פשרה (שורה 24), וכמחווה של רצון טוב החליטו הקונים שלא לגבות את "שכר הדירה" שהיה למעשה "ריבית נסתרת" שתוכננה מראש (שורות 24–25), אלא להסתפק בחמישים הדינרים שהולוו. (ניתן להבין שהיו שמחים להיחלץ מן העסקה, אם לא ברווח לפחות ללא הפסד). החתימות השמורות הן של אברהם בן שמעיה ויצחק בן שמואל. שורות 19–25 חשובות במיוחד להבנת שיעור הריבית שנגבתה באותם ימים: דוד ובנו, באמצעות אותה רכישה פיקטיבית, הלוו יחדיו סכום של 50 דינרים שאמור היה להניב ריבית של 16 דינרים (שורות 21–22) במהלך שנתיים (שורה 12), כלומר 8 דינרים בשנה, או 16 אחוזים — שיעור ריבית גבוה מאוד. (המידע מבוסס על גרשון וייס.)

Princeton Geniza Project description: Legal document. In the hand of Ḥalfon b. Menashshe (per Weiss). Dated: Tuesday night, 22 Kislev 1435 Seleucid, which is 1123 CE. Contract in form of acknowledgement of a debt concerning the cancellation of a "sale" of a house which served as a mortgage. A certain David (l. 7) and his son (ll. 5, 21–22) bought a house from the husband (l. 10) of a certain woman named Jayyida (ll. 23, 27). The transaction was executed by David's son while David was away (probably on a business trip). The son and father invested unequal shares of 12 and 38 dinars respectively (ll. 21–22). When David returned, he was informed that the house he bought was "donated to the pious foundations" (ḥubisa) (l. 7), or more likely was confiscated by the government. Coming upon this information, he immediately reacted by requiring the cancellation (fasakh) (l. 11), of the purchase, and asked for their money back (l. 8). The course of arguments was long, during which the woman argued that they had fixed the time of remittance 2 years from the day the deal was agreed upon, and that the money was not available. to her at that time (ll. 8–9). David firmly insisted on the cancellation of that deal against a written acknowledgement by the woman (her husband was probably away), that the purchase sum of 66 dinars would be a debt upon her to be repaid after 2 years (ll. 10–12). These terms were agreeable to both sides (ll. 13–14, 16–18), and acknowledged by them. Since the deal between the two parties was off, a compromise (l. 24) was reached and as a gesture of good will, the buyers decided not to collect the "rent" which was the previously intended "hidden interest" (ll. 24-25), but the 50 dinars borrowed. (It is understandable that they were happy to get out of this deal, if not with a gain at least without a loss.) The signatures preserved are of Avraham b. Shemaʿya and Yiṣḥaq b. Shemuel. Lines 19–25 are very important to our knowledge about the rate of interest charged in those days. David and his son, by that fictitious purchase, lent together the sum of 50 dinars, which was to yield in interest 16 dinars (ll. 21–22) over a period of 2 years (l. 12), i.e., 8 dinars a year or 16 per cent, which was a very high rate of interest." (Information from Gershon Weiss.) See also ENA NS 16.22 (PGPID 11712) and other documents listed there.