T-S 8.166

תיאור

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל בין השנים 1100–1138 לסה"נ), על פי הערכתו הפלאוגרפית של וייס. ככל הנראה מדובר בהסכם בין בתו של אבו מנצור אבן קסאסא (ז"ל) לבין בעלה אבו אלח'יר בן חפאט'. הבעל מסיר מעצמו את האחריות על נכסי אשתו, והאישה מקבלת את הזכות לעשות בנדונייתה כרצונה (למעט כלי הכסף והתכשיטים) ולרכוש נכסי דלא ניידי, וזאת בשל אי־הוודאות והביטחון הרעוע של התקופה, ומשום שהיא "נאמנה". יתר תנאי הכתובה נותרים בתוקפם. תיארוך: סביבות שנות ה-20 של המאה ה-12 לסה"נ. קיים מסמך משפטי נוסף (משנת 1138 לסה"נ) הנוגע לאישה בשם סת אלחסן, אלמנתו של אבן קסאסא, בעת נישואיה השניים. באותה עת (ככל הנראה זמן קצר לאחר מות אבן קסאסא) היה לסת אלחסן בן קטין, וכן הייתה בבעלותה חנות סמוך לביתה. עם זאת, ייתכן שאין כל קשר בין שני המסמכים.

Princeton Geniza Project description: Legal document in the hand of Ḥalfon b. Menashshe ha-Levi (fl. 1100-1138 CE), based on Weiss' paleographical assessment. Agreement probably between the daughter of Abū Manṣūr Ibn Qasāsā (ZL) and her husband Abū l-Khayr b. Ḥaffāṭ. The husband divests himself of responsibility for his wife’s possessions, and the wife is granted the right to dispose of her dowry (excluding silverware and jewellery) as she sees fit and to purchase real estate, because of insecure times, and because she is ‘trustworthy’. The other conditions of the marriage contract remain in force. Dating: ca. 1120s CE. There is another legal document (Bodl. MS Heb. e 98, f. 63, dated 1138 CE), concerning a woman named Sitt al-Ḥusn, the widow of Ibn Qasāsā upon her remarriage. By this time (apparently soon after the death of Ibn Qasāsā) Sitt al-Ḥusn had a minor son and the ownership of a store near her house. However this may be completely unrelated. (Information in part from CUDL, Goitein's index card, and Weiss's edition.)