BL OR 5566D.6

תיאור

מכתב מנהראי בן עלאן בעיד'אב אל בנו עלאן בן נהראי באלכסנדריה בעניין משלוחי סחורה. על סמך מכתב של סוחר הודו אחר ועל סמך התאריך במכתב — ח' בסיוון — נראה שהמכתב נכתב ב-16 במאי באחת השנים שלאחר 1141 לספירה. נהראי נזכר לעתים קרובות כבן זמנם ושותפם של מצ'מון, נציג הסוחרים בעדן, ושל אבו זכרי הכהן, מקבילו בפוסטאט. נהראי כותב שהוא נוסע עם מוסלמים ויהודים גם יחד באוניית אלדיבאג'י ("סוחר הברוקאד") — או ליתר דיוק אלדיבג'י ("המאלדיבי"), כפי שטוען נאזם סטאר. בעיד'אב מכרו הסוחרים חלק מסחורתם והחליפו את היתר במוצרים משווקי המזרח. הוא מתאר שהם התקרבו למועד ההפלגה, ולכן התפצלו הסוחרים לשתי קבוצות כדי לכסות שטח רב יותר: הסוחרים המוסלמים ביצעו קניות בשוקי הפלפל ועץ הברזיל, ואילו הסוחרים היהודים פעלו בשוק הלכּ ומכרו חלק מסחורתם תמורת מזומן. נהראי רכש 330 ליטראות של לכּ (שרף המופק מחרק הלכּ ומשמש לוורניש, לשעווה ולצביעה אדומה), שילם שני דינרים לארגון האריזה, היריעות והחבלים, ואף ביצע מספר רכישות נוספות, ובהן סארי שנועד לשמש מתנה; כל אלה הותירו אותו ללא מזומן לרכישות נוספות. בנוסף שילם לאבו אלפצ'ל בן אבו אלפרג' אלדמיאטי ("מנמל דמיאט המצרי") דינר אחד עבור הוצאות הלכּ. אלדמיאטי היה אמור למסור את הלכּ, העתק החשבון ורשימת החלוקה לאבו זכרי יהודה הכהן, אשר ימכור את המשלוח, יחלק את חלקו לשותפיו, ואת היתרה והחשבון יעביר לעלאן. נהראי מזכיר גם כי יחיא בן שר שלום נשא משלוח שני, ובו: שתי חבילות עץ ברזיל במשקל שני בהארים (השווים ל-600 ליטראות) ועוד 70 ליטראות, שתי חבילות צדפי קאוורי במידה של מוּדּ אחד (כנראה המוּדּ הירושלמי או דומה לו, השווה ל-100 ליטרים), חמישה מַנָא (כשתי ליטראות) של עץ אשבּאה, וחצי מַנָא של קמפור ישן. כן היו עשרה גלימות קצּי שיימכרו לכיסוי המכסים וההוצאות הנלוות. יחיא היה אמור לרשום חשבון, לנכות את המכסים וההוצאות, ולמכור כמיטב הבנתו, אך תוך יידוע עלאן, שיורה האם למכור את כל המשלוח או רק חלק ממנו; הוא מזכיר למשל שייתכן שימכרו את צדפי הקאוורי בספרד. נהראי שולח דרישת שלום לעלאן, לנכדיו, לאשתו שלו, לאשת עלאן, לאחיו ולאחייניו, ומפציר בעלאן לדאוג לבני המשפחה. הוא מבקש מעלאן לשמור על מכתבים שהשאיר אצלו, שכן הם מכילים חשבונות. נהראי מסיים באומרו שלא ציפה שהמסע יניב רווח רב; בסופו של דבר שלח 100 דינרים למצ'מון בתקווה שאלה יניבו רווחים מוצלחים יותר. הוא מורה לעלאן להפריש 15 דינרים לקראת שובו, ולקחת עשירית מהרווחים של המשלוחים הנזכרים לעיל ולהשתמש בה לעשיית רווחים נוספים.

Princeton Geniza Project description: IB VI, 39. Letter from Nahray b. ʿAllān in ʿAydhāb to his son ʿAllān b. Nahray in Alexandria concerning shipments. Based on a letter from another India trader (ENA 4020.8) and the fact that the date on the letter is for the 8th of Sivan, the letter was probably written on May 16 in a year sometime after 1141 CE. Nahray is frequently mentioned as a contemporary and associate of Maḍmūn, the merchant representative in Aden, and Abū Zikrī Kohen, the equivalent in Fusṭāṭ. Nahray writes that he is traveling with both Muslim and Jewish on the boat of al-Dīb{ā}jī ("the brocade dealer") — or more probably al-Dībjī ("the Maldivian"), as argued by Nazim Sattar in the May 2023 Fragment of the Month (https://www.lib.cam.ac.uk/collections/departments/taylor-schechter-genizah-research-unit/fragment-month/fotm-2023/fragment-3). In ʿAydhāb , the merchants sold part of their goods and otherwise traded them for products from eastern markets. He describes that they were nearing the time when they needed to set sail, and so the merchants broke up into two groups to cover more ground, with the Muslim traders making purchases at the pepper and brazilwood bazaars and the Jewish traders at the lac bazaar and otherwise selling off some of their goods for cash. Nahray purchased 330 pounds of lac (resin from the lac insect used in varnish, wax, and red dye), paid two dinars needed to arrange packing, canvas, and ropes, and made a few other purchases, including a sari that was to be a gift; all of this ultimately left him without cash for further shipments. Additionally, he paid Abu ʾl-Faḍl b. Abu ʾl-Faraj al-Dimyātī ("from the Egyptian seaport of Damietta") a dinar for expenses for the lac. al-Dimyātī was to deliver the lac, a copy of the account, and the distribution list to Abū Zikrī Yehuda, the Kohen, who will sell the shipment and distribute his portion to his partners before delivering the remaining balance and the account to ʿAllān. Nahray also mentions that Yaḥyā b. Sar Shalom ("Prince of Peace") was carrying a second shipment consisting of two bales of brazilwood weighing two bahārs (equivalent to 600 pounds) and 70 pounds, two bales of cowrie shells measuring one mudd (likely the Jerusalem mudd or similar, which was equivalent to 100 liters), five manā (equivalent to about two pounds) of ashbāh wood, and half a manā of old camphor. There were also ten Qaṣṣī robes that would be sold to cover customs dues and other related expenses. Yaḥyā was to write an account, deduct customs and other expenses, and then to sell as much as seemed appropriate, but then inform ʿAllān , who was to instruct as to whether they would sell the entire shipment or only part of it; he mentions, for example, that they might sell the cowrie shells in Spain. Nahray sends regards to ʿAllān, his grandsons, his own wife, ʿAllān's wife, his brother, and his nephews, and urges ʿAllān to take care of the family. He tells ʿAllān to hold onto letters that he had left behind, as they contained accounts. Nahray concludes by saying that he didn't expect the voyage to produce much profit; he ultimately sent 100 dinars to Maḍmūn with the hopes that it might more successfully return gains. He instructs ʿAllān to set aside 15 dinars for when he returns, and then to take a tenth of profit from the above shipments and use it to make further profits. (Information partially from Goitein's index card and partially from Goitein's Letters of Medieval Jewish Traders)