DK 232.1 (alt: II)

תיאור

עצומה מאשת אבו אלפרג' אורג המשי אל שמואל הנגיד בן חנניה (כיהן בשנים 1140–1159). הכותבת מציגה את עצמה כ"אישה חסרת מגן" (מרא מנקטעה) — אביה לא יכול היה לפרנסה ואחיה נער צעיר וחסר קשרים. היא מסבירה שהיא "נתקעה" עם אדם שאינו מתבייש בדברים הרעים שאמרו עליו הבריות (או אולי בדברים הרעים שהוא עצמו מדבר). העצומה נכתבה לאחר הליך משפטי שבו ציווה הנגיד על הבעל להשיב את הכתובה לנוסחה המקורי (כנראה הבעל הפחית את הסכום שננקב בכתובה). אלא שעתה נשבע הבעל שישיב רק עשרה דינרים, סכום נמוך מזה שהוסכם עליו קודם. ככל הנראה עלה בידי הבעל להתעלם מהוראות הנגיד לאחר שמצא מי שיתמוך בטענותיו. האישה קיבלה ייעוץ מבני קהילתה ומן הדיין המקומי, אך לדבריה נמאס לה מדיבורים בלי מעשים. הדיין, למשל, אמר לאחיה להניח את העניין עד יום ראשון, ואולם "בא יום ראשון ולא נעשה דבר בענייני זולת דחייה". היא מתלוננת שמתייחסים אליה "כאילו אני זו שעשתה דבר אסור" (חתא כאני קד עמלת שיא לא ינצאע'). אפילו פסיקת הנגיד נתונה הייתה למשא ומתן ברמה המקומית עד שדוללה עד אפסות. אותו עניין נזכר בקצרה גם במסמך נוסף. לפי תיאור חלופי מבוסס על הערות גויטיין: תלונה אל שמואל הנגיד (תאריו תופסים שבע שורות) מאת אשת אבו אלפרג' טווה המשי (קזאז). בעלה עזב אותה ואת בתה הקטנה ללא אמצעי קיום, אף שלא היה חסר אמצעים. השפחה שלו, לטענתה, נפסקה לטובתה, אך הבעל החזיק בה בבית אחותו. הדיין שאליו הוגשה התלונה תחילה לא היה יעיל בהבטחת זכויותיה.

Princeton Geniza Project description: Petition from the wife of Abu'l-Faraj the Silkweaver, to Shemuʾel ha-Nagid b. Ḥananya (in office 1140–59). She is an "unprotected woman" (marʾa munqaṭiʿa) whose father could not support her and whose brother was a young boy with no connections. She explains that she “got stuck” with a man who was not ashamed of the bad things people had said about him (or maybe of the bad things of which he himself speaks?). The petition was written after a legal proceeding in which the Nagid ordered the husband to restore the ketubba to its original wording (apparently the husband had decreased the sum stated in the ketubba). However, now the husband has taken an oath that he would restore only ten dinars, a lower sum than previously agreed upon. The husband apparently managed to ignore the Nagidʼs commands by finding someone who supported him in his claims. The wife had been getting advice from her congregation and from the local judge, but, she writes, she is fed up with words and no action. The judge, for example, told her brother to leave the matter until Sunday, but “Sunday came and nothing was done for my issue except postponement.” She complains that she is treated “as if it was I who has done something unpermitted” (ḥattā ka-annī qad ʿamiltu shayʾ lā yanṣāgh (!) – for the last word (=yanṣāgh) see Blau, Dictionary, 379). Even a ruling of the Nagid was subjected to a process of negotiation at the local level until it was watered down to ineffectiveness. The same matter is also mentioned briefly in T-S 10J17.22. (Information from Zinger, "Women, Gender and Law" (PhD diss), 248n139, lightly revised by MR.) Alternate description based on Goitein's notes: Complaint to Shemuel ha-Nagid (his titles occupy 7 lines) by the wife of Abū l-Faraj, the silkspinner (qazzāz). Her husband had left her and her little daughter without provisions, however, he was not without means. His female slave she claims had been adjudicated to her, but was kept by her husband in his sister's house. The judge, to whom the complaint was made first was not effective in securing her rights. (some corrections by AA)