BL OR 5561A.1

תיאור

מסמך משפטי בעברית. נכתב בפוסטאט, אך משולבים בו העתקים של שטרות נוספים מבית הדין בגרנדה, שאף הם כוללים העתקים של מסמכים אחרים. התיארוך הוא אמצע המאה האחת־עשרה, על סמך אזכוריהם של יושע בן נתן ושל פרג'/פריג' בן שעיב (לפי משה יגור). המסמך מתעד את הופעתו של נתן בן שמואל הספרדי בפני בית הדין כשבידו שטר הרשאה שנכתב בגרנדה, ואשר מצוטט להלן "מילה במילה". השטר המצוטט מגרנדה מתאר כיצד שמואל בן אברהם בן מאיר, הידוע בכינוי אבן קאלוס מלוסנה (אליסאנה), הופיע בבית הדין שם והודיע כי אביו אברהם נפטר במצרים, והותיר אחריו סחורה וצוואה מפורטת, וכן מינה את יהושע בן נתן (הידוע בשם אבו אלסרור ימני אלאנדלסי) כנאמן הממונה על הרכוש. סכום נכבד של 150 דינרים כבר נגבה, אך נותר רכוש נוסף, ובכלל זה ארבע חבילות (אעדאל) הרשומות על שם פריג' בן שעיב, מקומי מצרי, וזאת משום שכפי הנראה "השליט המושל במצרים" נוהג להחרים רכוש שהיה שייך ל"זרים שנפטרו". בהמשך שטר בית הדין מצוין פתק (פטקא) המפרט רכוש זה, והפתק עצמו מצוטט מילה במילה במקורו הערבי־יהודי. בנקודה זו המסמך נקטע.

Princeton Geniza Project description: Legal document. In Hebrew. Location: Fustat, but includes a copy of another deed from the court in Granada, which in turn includes copies of more documents. Dating: mid-11th century, based on the mentions of Yūshaʿ b. Natan and Faraj/Furayj b. Shuʿayb (information from Moshe Yagur). The record reflects that Natan b. Shemuel ha-Sefaradi appeared in court with a deed of attorney written in Granada, which is then citen "word by word". The cited deed from Granada documents how Shemuel b. Avraham b. Meir known as Ibn Qālūs from Lucena (אליסאנה) appeared in court (in Granada) and notified that his father, Avraham, had died in Egypt, and left there merchndise, and a detailed will, and also appointed Yehoshuaʿ b. Natan (known as Abū l-Surūr Yamanī al-Andalusī) as trustee in charge of the property. A considerable sum of 150 dinars was already collected, but there is more, including four bags (אעדאל) which are registered under the name of Furayj b. Shuʿayb, a local Egyptian, since 'the ruler who governs Egypt' seems to habitually take property that belonged to 'deceased aliens'. The court deed then proceeds to mention a note (פטקא) which details this property, and this note is then quoted verbatim in the original Judeo-Arabic. The document then breaks off. (Information from Goitein’s index card and Gil, History of Palestine.)