PER H 161

תיאור

מכתב מאת סעיד בן מרחב מטעם בית הדין בעדן, אל הרוקח הלל בן נחמן (המכונה סייד אלכֻּלّ), בפוסטאט. כתוב בעברית ובערבית-יהודית. תיארוך: אדר א' [א']תס"ז למניין שטרות, שהוא 25 בינואר–23 בפברואר 1156 לסה"נ. המכתב מוסר דיווח מפורט על טביעת ספינה, שכן חתנו של הנמען, הִבּה בן אבו סעד, היה על סיפונה, והנמען ביקש אישור על מותו ופרטים על השבת רכושו. השולח מקדיש את כל המכתב לעניין הראשון, ומוסיף רק משפט קצר אחד בשולי צד ב' בנוגע לרכוש, שהוחרם על ידי הסולטאן. הספינה הייתה שייכת לנגיד חלפון בן מצמון בן חסן. רוב המטען שעל הסיפון היה שלו, אך לכל סוחר יהודי בעדן היה מטען כלשהו עליה. רק ארבעה יהודים היו על הספינה. היא נקראה הספינה הכֻּולַמית, משום שיצאה לכיוון כולם / קוילון שעל חוף מאלאבאר. בית הדין בעדן מציג כאן את כל הראיות הזמינות לטביעת הספינה: עדויות ראייה, דיווחים מכלי שני, ופסיקות משפטיות. המקור העיקרי למידע שהספינה טבעה הגיע מהספינה הברּיבּתּניّת ששטה יחד עמה, היא הספינה שיועדה לולפטנם (הידועה גם כולרפטנם או בלייפטנם), נמל הנמצא חמישה מילין מקנּנור (כּנּור), שהוא צפונית לכולם. במהלך שאר אותה שנה ובשנה שלאחריה הגיעו לעדן נוסעים מכל רחבי הודו, ממזרח אפריקה ("ארץ הזנג'"), מסומליה ("האזור הפנימי של בֶּרבֶּרה"), מחבש ומחוזותיה, ומאזורי דרום ערב — אשחאר וקמר — ועדויות כל הנוסעים היו עקביות עם טביעת הספינה הכּולמית. בית הדין בעדן פסק שהראיות מספיקות כדי להתיר את סת אלאהל, בתו של הלל בן נחמן, מכבלי עיגון, אך ראו עצמם כפופים לרשויות במצרים, מכיוון שהיה מדובר בפסיקה מקילה ורופפת. דרך אגב, שולח המכתב, סעיד בן מרחב, הוא המשורר היהודי-תימני המוקדם ביותר הידוע לנו.

Princeton Geniza Project description: IB II, 71. Letter from Saʿīd b. Marḥab on behalf of the court, in Aden, to the druggist Hillel b. Naḥman (aka Sayyid al-Kull), in Fustat. In Hebrew and Judaeo-Arabic. Dating: Adar I [1]467 Seleucid, which is January 25–February 23, 1156 CE. The letter gives a detailed report on a shipwreck, as the addressee's son-in-law Hiba b. Abū Saʿd was on board, and the addressee had requested verification of his death and details about the retrieval of his possessions. The sender devotes the entire letter to the former and adds only one brief sentence in the margin of verso, about the possessions, which were confiscated by the sultan. The ship belonged to the Nagid Ḥalfon b. Maḍmūn b. Ḥasan. Most of the cargo on the ship belonged to him, though every Jewish trader in Aden had some cargo on it. There were only four Jews on board. It was called the Kūlamī ship as it set out for Kollam / Quilon on the Malabar Coast. The court of Aden here presents all of the available evidence for the shipwreck: eyewitness accounts, secondhand reports, and legal pronouncements. The main source of the information that the ship sank came from the Barībatanī ship which sailed together with it, i.e., the ship for Valapattanam (aka Valarapattanam aka Balyapattanam), a port five miles from Cannanore (aka Kannur), which is north of Kollam. During the rest of that year and the following year, travelers arrived in Aden coming from all over India, from East Africa ("the land of the Zanj"), from Somalia ("the inland region of Berbera"), from Abyssinia and its provinces, and from the south Arabian regions of Ashḥār and Qamar, and the accounts of all travelers were consistent with the Kūlamī ship having been wrecked. The court in Aden had ruled that the evidence was sufficient to free Sitt al-Ahl, the daughter of Hillel b. Naḥman, from being an ʿaguna, but they defer to the authorities in Egypt, as this was a lenient and tenuous ruling. The sender of this letter, Saʿīd b. Marḥab, is incidentally the earliest known Yemeni Jewish poet. (ASE, PG) (Information from Goitein and Friedman, India Traders; see analysis and translation there for further details.) See also PGPID 5424.