Yevr.-Arab. I 328

תיאור

רישום משפטי (מס' 73) בפנקס בית דין קראי בקהיר. בשורות הפתיחה מצוין התאריך י"א באייר ה'שכ"ה (1565), אך מושב בית הדין המאוחר ביותר הנזכר במסמך הוא מכ"ג באייר. תיק משפטי מורכב ומפורט הנוגע לשמועות שהתרוצצו על אודות התנהגותם של רחל בת עבד אלמעטי אלפולאדי, ראובן בן עבד אלמקצור הכהן הפרנס, ואדם רבני אלמוני — חלק מן האירועים התרחשו בליל חג הפסח השני (כמה שבועות לפני עריכת הפרוטוקול). התיק נפתח בהופעתו של בעלה של רחל, הארון בן עבד אלחק' אלמורדי, בפני הדיינים ובני הקהילה במושב בית הדין שנערך ב"בית שמחה" (בית הכנסת דאר שמחה). הוא "טלב... לדין" ("מבקש... לדין") כי יינתן פסק דין, ולאחר מכן נשבע על "אלעשרת דברות" (עשרת הדברות). הוא ניצב בפני בית הדין במחלוקת עם אדם בשם הארון בן יוסף אלכּורדי, שלטענת הארון בן עבד אלחק' השמיע "דברי תוספת וגירעון" על אשתו בנוכחות בן קהילה אחר, יוסף בן עבד אלכרים אלחוואש. הארון בן יוסף אלכּורדי מעיד אז כי שמע את השמועות מפי הארון בן עבד אללטיף אלחוואש וצדקה בן יוסף אלנקאש. צדקה בן יוסף אלנקאש מעיד בפני בית הדין על שיחה ששמע בין רחל לראובן בן עבד אלמקצור הכהן הפרנס, אשר דיברו זה עם זו "בחושך" באחד המקומות ברחוב אלסירג'ה (זקאק אלסירגה) בליל חג הפסח השני. חלק ממילות המפתח בעדותו של צדקה אינן ברורות (שורות 14–18), אך הוא שמע את ראובן אומר: "תביאי לי את החצי שיש לך עכשיו ואת החצי מקודם". הדיינים מבקשים אז מראובן לאשר ולהסביר את הדרישה, והוא מצהיר: "כן, אמרתי לה תביאי לי חצי מבצק הלחם מהפעם הזו והחצי השני מקודם". בהמשך הפרוטוקול מצוין כי ראובן עסק ב"צנאע אלפטיר" (הכנת מצות). הסוגיה המשפטית העומדת על הפרק היא, ככל הנראה, האם התקיימה עסקה ביניהם בליל חג הפסח השני — כאשר רחל וראובן מודים בפני בית הדין כי אכן בוצעה ביניהם רכישה. הטענה/השמועה השנייה נגד רחל הובאה על ידי הארון בן עבד אללטיף אלחוואש, המעיד שהיה בדמוה ונכנס לביתו של בעלה של רחל — שם ראה אנשים שותים לשוכרה ובתוכם איש רבני. בעוד שבעלה של רחל "ניגן בעוּד ושר", מעיד הארון בן עבד אללטיף אלחוואש שראה אותה "יושבת לבדה עם הרבני", וזה האחרון "הניח את ידו על רגלה" (ואלרבאן //יחט// אידה עלי רגלהא). הדיינים שואלים את רחל לגבי העניין; היא דוחה את ההאשמה. בהמשך מתבקשים בני הקהילה הנוכחים להעיד אחד-אחד, וחלקם קוראים להטלת חרם (בעץ מן אלגמא' קאלו ללדיינים אטלקו חרם). כך מסתיים העמוד הראשון של התיק, ונראה שהעמוד השני נחתך בכוונה תחילה, כשרק שארית דקה מבצבצת לאורך הכריכה. התיק נמשך בעמוד האחרון ימים לאחר מושב בית הדין הראשון שהתקיים בי"א באייר. סביר להניח שהעמוד החסר/החתוך כלל חלקים מן המושב הראשון והשני, שכן בחלק האחרון מוזכר בקצרה מושב שלישי (ללא תאריך, ביום חמישי) וייתכן גם מושב רביעי בערב יום חמישי כ"ג באייר. עדים מופיעים בפני בית הדין ומוסרים עדויות נוספות וסותרות לעיתים. לדוגמה, אברהים אלפולאדי מעיד (שורות 19–21) כי נכנס באותו לילה לביתו של הארון בן עבד אלחק' אלמורדי, ראה את המארח הארון מנגן בעוּד, אך לא ראה שם את האיש הרבני (ולם ראה אלרבאן). בסופו של דבר נשבעת רחל כי כל מה שנאמר עליה לגנאי, הן "בדמוה והן במקומות אחרים", הוא שקרי. בעלה הארון מעיד בשורות הסיום כי "בליבו הוא רגוע ומוטמן" באשר להתנהגות אשתו ו"אין לו בה כל ספק" (וליס ענדי פיהא לא ריב).

Princeton Geniza Project description: Legal record (#73) in a court register/pinqas from a Karaite beit din in Cairo (on ff. 24v-25v of Yevr.-Arab. I 328). Dated 11 Iyyar 5325 AM (1565 CE) in the opening lines, but the latest court session mentioned is 23 Iyyar. Complex and detailed court case regarding the rumors that are circulating about the conduct of Raḥel bt. ʿAbd al-Maʿṭī al-Fūlādī, Reʾuben b. ʿAbd al-Maqṣūr al-Kohen al-parnas, and an unnamed Rabbanite man– some of which took place on the second night of Passover (a few weeks before this court record was drawn up). The case begins with the appearance of Raḥel's husband Hārūn b. Abd al-Ḥaqq al-Mawardī before the judges and community members in a court session at Bayt Simḥa (Dār Simḥa Synagogue). He "requests... for judgment" (וטלב ... לדין) to be rendered and then swears on the Ten Commandments (אלעשרת דברות). He stands before the court in disagreement with a certain Hārūn b. Yosef al-Kurdī, who Hārūn b. ʿAbd al-Ḥaqq claims has been making "excessive and deficient statements" about his wife in front of another community member, Yosef b. ʿAbd al-Karīm al-Ḥawwāsh. Hārūn b. Yosef al-Kurdī then testifies that he heard the rumors from: Hārūn b. ʿAbd al-Laṭīf al-Ḥawwāsh and Ṣedaqa b. Yosef al-Naqqāsh. Ṣedaqa b. Yosef al-Naqqāsh then testifies before the court about a conversation he overheard between Raḥel and Reʾuben b. ʿAbd al-Maqṣūr al-Kohen al-parnas, who were speaking to each other "in the dark" somewhere on al-Sīrja Street (זקאק אלסירגה) on the second night of Passover. Some of the keywords in Ṣedaqa's testimony are unclear (ll. 14-18), but he overheard Reʾuben say: "bring me the half you have now and the half from earlier." The judges then ask Reʾuben to confirm and explain this demand, he states: "yes, I said to her bring me half the bread-dough from this time and the other half from earlier." The court record then specifies that Reʾuben was working on the "production of unleavened bread" (מן צנאע אלפטיר). The legal issue at stake seems to be whether a transaction took place on the second night of Passover– with Raḥel and Reʾuben admitting before the court that a purchase occurred between them. The second allegation/rumor against Raḥel is brought by Hārūn b. ʿAbd al-Laṭīf al-Ḥawwāsh, who testifies that he was in Dammūh and entered the home of Raḥel's husband– where he saw people getting drunk and a Rabbanite man among the group. While Raḥel's husband was "playing ʿoud and singing," Hārūn b. ʿAbd al-Laṭīf al-Ḥawwāsh testifies that he saw her "sitting alone with the Rabbanite man," who then proceeded to "place his hand on her leg" (ואלרבאן //יחט// אידה עלי רגלהא). The judges ask Raḥel about this matter; she rejects the allegation. Community members in attendance are then asked for individual testimony, with some of them calling for the issuance of a ḥerem (בעץ מן אלגמא׳ קאלו ללדיינים אטלקו חרם). The first page of this case thus ends and it appears the second page was intentionally cut out, with only a thin stub visible along11 the binding. The case continues onto the final page days after the court session one took place on 11 Iyyar. It seems likely that the missing/cutout page contained portions from the first and second sessions given that this final section mentions a brief third session (undated on a Thursday) and possibly a fourth session on the evening of Thursday 23 Iyyar. Witnesses appear before the court to provide additional and, at times, conflicting testimony. For example, Ibrahīm al-Fūlādī testifies (ll. 19-21) that he entered the home of Hārūn b. Abd al-Ḥaqq al-Mawardī that night, saw the host Hārūn playing ʿoud, but did not see the Rabbanite man there (ולם ראה אלרבאן). In the end Raḥel swears that everything (disparaging) being said about her, both "in Dammuh and elsewhere," is false. Her husband Hārūn testifies in the closing lines that "in his heart he is reassured/put at ease" about his wife's conduct and "does not have any doubt in her" (וליס ענדי פיהא לא ריב). MCD.