JCC Unnumbered

תיאור

שלושה רישומים עוקבים על אותו קטע, הנוגעים לנכס שמכרה הקהילה היהודית של קהיר בראשית המאה ה-15. הקטע היה בעבר בידי משפחת מוסרי, והעתק שלו הובא ליעקב מאן, אשר פרסם את שני הרישומים שבערבית-יהודית בספרו Texts and Studies (כרך א', עמ' 432–433). ככל הנראה הוכנס הקטע מאוחר יותר לארכיון החדש של הקהילה היהודית בקהיר, שקוטלג על ידי ישראל בן-זאב בשנות השלושים של המאה העשרים. ייתכן שבן-זאב עצמו הוא שצילם את הצילום הנמצא היום בארכיונים. מקום המצא של המסמך המקורי אינו ידוע כיום. הרישום הראשון קרוע בראשו, ובחלקו הפותח, בעברית מליצית, מוזכרת לפחות עשר שורות סמכותו של "הנגיד הגדול דוד" בן יהושע. לאחר מכן עובר הטקסט לערבית-יהודית, ומתאר כיצד הקהילה הייתה זקוקה לכסף כדי לשלם חובות מסוימים, ולכן ראשי הקהילה החתומים מטה מכרו שליש מנכס הקדש הידוע בשם אליה, לרופא דוד בן יעקוב, תמורת 7000 דרהם. סכום זה הספיק לפירעון החובות וגם לרכישת נכס חלופי הרוס הנמצא מאחורי בית הכנסת. גבולות החלקה הנמכרת מתוארים: מדרום — הדרך המוליכה לחמאם ולסויקה ולדרב קצ'יב; מצפון — בית הידוע בשם אבן עראקי; ממזרח — הדרב שבו הוא ממוקם, ושלושה משעריו; וממערב — נפתח אל הסמטה (זקאק) של אבן ע'אדי, ושערו הרביעי, הסודי. לא נשתמר תאריך. שבעה אנשים חתומים על המסמך. לשטר זה בערבית-יהודית נוסף אישור בשוליים הימניים, אשר מאן ראה רק כ"שרבוט בלתי קריא". בזכות הטקסט הערבי (ראו להלן) ברור שמדובר באישור שנכתב בידי הנגיד דוד עצמו, אשר השטר נכתב תחת סמכותו. הרישום השני, גם הוא בערבית-יהודית, נכתב במאונך לטקסט המרכזי. הוא מתוארך לט"ו בשבט א'תש"כ למניין השטרות (31.1.1409). החתומים מעידים כי קיבלו חזרה מאותו דוד את החפצים שמושכנו בידיו (כנראה עד להשלמת העסקה). על כן רישום זה נכתב כמה ימים לאחר הטקסט הראשון, המתוארך (לפי התרגום השלישי בערבית) לעשרת הימים הראשונים של אותו חודש (וראו אשתור, תולדות היהודים במצרים ובסוריה, כרך ב', עמ' 27–28). שמונה אנשים חתומים — שישה מתוך השבעה שחתמו על העסקה הראשונה, ושניים חדשים. הרישום השלישי, במחצית התחתונה של הדף, כתוב בכתב ערבי, ומצהיר על עצמו כתרגום של הטקסט העברי (ʿעבראני) שלמעלה (שורה 2). בשורה השלישית מצוטט תאריך הרישום הראשון כעשרת הימים הראשונים של חודש שבט א'תש"כ למניין השטרות, מה שעוזר לתארך את הרישום הראשון המקורי. לאחר מכן מתאר הטקסט את האירועים המוזכרים ברישום הראשון: החוב, מכירת שליש נכס ההקדש הידוע בשם השיח' אליה (כאן הוא מכונה אליה אלמתטביב בן שמואל) לרופא דוד בן יעקוב (בן מהד'ב), פירעון החוב, ורכישת נכס מאחורי בית הכנסת (שורות 6–7). גבולות הנכס מתוארים בשורות 10–14, והטקסט הערבי מוסיף ששם הסמטה בצד המזרחי, שדרכה נכנסים לנכס, הוא דרב ראאיצ', פרט בעל חשיבות שכן מיקום רחוב זה אינו ידוע כיום. אחר כך מוזכרים שמות זקני הקהילה שאישרו את העסקה, לפי סדר החתימות בטקסט המקורי, אך כשהשמות העבריים מומרים למקבילותיהם הערביות (כלומר ישועה=פרג', פרחיה=סרור). החתומים מעידים גם כי הם מכירים את כתב ידו של "ראשם, דוד" שבשולי השטר המקורי (שורה 17). מסמך זה מתוארך ל-4 בשעבאן 825 להג'רה (24.7.1422).

Princeton Geniza Project description: Three consecutive entries on the same fragment, related to a property sold by the Jewish community of Cairo in the early 15th century. The fragment was in the possession of the Mosseri family, and a copy of it was brought to Jacob Mann, who published the two Judeo-Arabic entries from it in his book Texts and Studies (vol. I, pp. 432-3). The fragment was probably included later in the newly established Jewish Community of Cairo's archive, which was catalogued by Yisrael Ben-Ze'ev in the 1930's. It was probably Ben-Ze'ev who made a photocopy of it, which came with his private archive to the Central Archive for the History of the Jewish People, today a part of the National Library of Israel, where it can be found under the shelfmark CAHJP ET-Ca. 25. The current whereabouts of the original document are not known. The first entry is torn at the top, where at least ten lines of flowery Hebrew mention the authority of "the great nagid David", son of Yehoshua. The text then switches to Judeo-Arabic to describe how the community was in need of money to pay some debts, and so the community heads signed below sold a third of an endowed property known by Elia, to the physician David b. Ya'aqūb, for 7000 dirhem. This was enough to pay the debts as well as buy an alternative ruined property behind the synagogue. The boundaries of the sold plot are described – from the south the road which leads to the ḥammām and the suwayqa, and the darb qaḍīb; from the north a house known by Ibn Irāqī; from the east the road (darb) in which it is located, and three of its gates; from the west it opens to the alley (zuqāq) Ibn Ghādī and its fourth, secret gate. No date preserved. Seven persons signed. To this Judeo-Arabic deed there is a confirmation, added on its right-hand margins, which Mann only saw as "illegible scribble". Thanks to the Arabic text (see below), it is clear that this is a confirmation written by none other than the nagid David, under whose authority the deed was written. The second entry is again in Judeo-Arabic, is written perpendicular to the main text. It is dated to the 15th of Shevat 1720 Sel. (31.1.1409 CE). The signed persons attest that they had received back from the said David the items pawned with him (probably until the completion of the transaction). This entry was therefore written a few days after the first text, which is dated (according to the third, Arabic translation) to the first ten days of that month (and see Ashtor, History of the Jews in Egypt and Syria, vol. II, pp. 27-8). Eight persons are signed – six of the seven who sigen the first transaction, and two new ones. The third entry, in the lower half of the page, is in Arabic script, and declares itself to be a translation of the Hebrew (ʿIbrānī) text on top (line 2). In the third line the date of the first entry is cited as the first ten days of Shevat 1720 Sel., which helps us dating the original, first entry. Then the text describes the events mentioned in the first entry: the debt, the sale of the the third of the endowed property known by the shaykh Elia (here called Elia al-mutatabib b. shemu'el) to the physician David b. Ya'aqūb (b. Muhaddab), the payment of the debt, and the purchase of a property behind the synagogue (lines 6-7). The boundaries of the property are described in lines 10-14, and the Arabic text adds that the name of the alley in the eastern side, from which one enters the property, is darb Rāʾiḍ, which is of importance since the location of this street is not known today. Then the names of the community elders who authorized this are mentioned, following the order of the signatures of the original text, but transforming the Hebrew names into their Arabic equivalents (i.e. Yeshūʿah=Faraj, Peraḥya=Surūr). Those signed also attest that they recognize the hand writing of "their head, David" on the margins of the original deed (line 17). This document is dated to 4th of Shaʿabān 825 AH (24.7.1422 CE).