T-S Ar.51.111

תיאור

מכתב בערבית-יהודית. התיארוך: ככל הנראה תמוז 1232, וכמעט בוודאות בין השנים 1232–1237 (ראו הסבר להלן). הכותב והנמען לא זוהו. הכותב הכתיב את המכתב לבנו. נראה שהיו סוחרים אמידים וספקים של הצבא. עיקרו של המכתב עוסק במחלוקת סביב תיקוני התפילה של הנגיד אברהם בן הרמב"ם. בני "השישי" (בני המשפחה של שושלת הנגידים הקודמת) הגישו עצומה נגד אברהם לסולטאן אלמלכ אלעאדל, ואברהם השיב עליה בעצומה נגדית שעליה חתמו כמעט 200 איש מבני הקהילה, המעידים שלא כפה את תיקוני התפילה שלו על איש. הכותב טוען שכל החתומים לטובת אברהם העידו עדות שקר וראויים להיענש בגילוח זקנם, שכן לדבריו אברהם בהחלט כפה את תיקוני התפילה על הקהילה בבתי הכנסת שלהם. בהמשך מדווח הכותב על פטירות מן האחרון: ובכלל זה פטירתם של שלמה בן אליהו (שקדמה לפטירת אביו) ושל יוסף בן אלכ'ראז (שאכל ארוחת ערב והלך לישון ומת; בבוקר היו פניו "שחורות כדיו"). יש קטע על מחירי מצרכים שונים, קטע על היחסים עם הקצין הצבאי כאתב אלערב, ודרישות שלום. אשר לנימוקי התיארוך: אברהם בן הרמב"ם נפטר בשנת 1237. היו שני סולטאנים בשם אלמלכ אלעאדל. הראשון היה אחיו של צלאח א-דין ומלך בשנים 1200–1218. השני היה נכדו של הראשון (בנו של אלמלכ אלכאמל) ומלך בשנים 1238–1240, לאחר פטירת אברהם בן הרמב"ם. ואולם בשנים 1232–1238, שבהן ישב אלמלכ אלכאמל בסוריה, היה אלמלכ אלעאדל הצעיר מייצג לעיתים את אביו במצרים. גויטיין סבר שההתייחסות במכתב היא לאלמלכ אלעאדל הראשון, מה שיתארך את המסמך לשנים 1204–1218. אלא שהעניין מסתבך, מאחר ששלמה בן אליהו — שעל מותו מדווח המכתב — היה עדיין בחיים באב 1231, וכן בחשוון של אותה שנה. המכתב הנוכחי מתוארך ליום ראשון, ה' בתמוז. הדבר מצמצם את החלון לשנים 1232–1237. הקושי הוא שה' בתמוז אינו יכול לעולם לחול ביום ראשון... כך שאו שהסופר טעה ביום אחד, או שהתכוון לכתוב ט"ו בתמוז. האפשרות השנייה נתמכת בביטוי "יהפוך עצבונו לשמחה", שעשוי להתייחס לצום י"ז בתמוז המתקרב.

Princeton Geniza Project description: Letter in Judaeo-Arabic. Dating: Likely Tammuz 1232 CE, and almost definitely 1232–37 CE. See below for explanation. Writer and addressee are unidentified. The writer dictated the letter to his son. They were evidently affluent merchants and suppliers to the army. The letter is mainly about the controversy over the prayer reforms of the Nagid Avraham Maimonides. The sons of the Sixth (the family members of the previous dynasty of Nagids) submitted a petition against Avraham to the Sultan al-Malik al-ʿĀdil, to which Avraham responded with a counter-petition signed by almost 200 people from the community, testifying that he had not forced his prayer reforms on anybody. The writer maintains that all those who signed in favor of Avraham testified falsely and deserve to be punished by the shaving of their beards, for he claims that Avraham certainly did force his prayer reforms on the community in their synagogues. The writer goes on to report on recent deaths, including that of Shelomo b. Eliyyahu (who predeceased his father) and Yūsuf b. al-Kharrāz (who ate dinner and went to sleep and died; in the morning, his face was "black as ink"). There is a section on the prices of various commodities, a section on relations with the military officer Kātib al-ʿArab, and greetings. As for the justification for the dating: Avraham Maimonides died in 1237. There were two sultans named al-Malik al-ʿĀdil. The first was the brother of Saladin and reigned 1200–18. The second was the grandson of the first (the son of al-Malik al-Kāmil) and reigned 1238–40, after the death of Avraham Maimonides. However, during the years 1232–38 when al-Malik al-Kāmil lived in Syria, al-Malik al-ʿĀdil the Younger sometimes represented his father in Egypt. Goitein determined that the reference must be to al-Malik al-ʿĀdil the First, which would date the document to 1204–18. But the plot thickens, because Shelomo b. Eliyyhau—whose death is reported in this document—was still alive in the month of Av in 1231 CE (Med Soc II, 575 n. 60) and Heshvan 1231 CE (Freer F 1908.44H). The present letter is dated Sunday 5 Tammuz. This narrows the window to 1232–37 CE. The trouble is that the 5th of Tammuz can never fall on a Sunday.... so either the scribe was off by a day or meant to write 15th of Tammuz. The latter option is supported by the phrase "may its sadness be turned to joy," which might refer to the upcoming 17th of Tammuz fast. (Information mainly from Friedman's article on this document; see also Mediterranean Society, I, p. 141; II, p. 485).