ENA NS 31.5

תיאור

מכתב, אולי טיוטה, מאיש אל בני משפחתו משה ודאני(?). טיב הקשר אינו ברור: בנקודה אחת הוא פונה אל "אבי" ובנקודה אחרת אל "אחיי". בערבית-יהודית. תיארוך: מאוחר. בשורה האחרונה מוזכר המטבע "שרפי", שככל הנראה מדובר בשריפי העות'מאני (שהוטבע לראשונה ב-1520 לסה"נ), אך ייתכן גם שמדובר באשרפי הממלוכי (שהוטבע לראשונה ב-1425 לסה"נ). הספרות הערביות-מערביות בצד ב' תומכות בתיארוך מאוחר יותר. כמעט כל המכתב הוא תיאור מרגש של מות בנו התינוק של השולח, שלא זכה אפילו להגיע לגיל ברית המילה, ושל אבלו של השולח על "הבריאה האצילה" (ח'ליקה שריפה). לבו בוער; עיניו נפגעו מרוב בכי; אין לו דעת; הוא בוכה תוך כדי כתיבת המכתב. ייתכן שהוא גם אומר שהוא עצמו קרוב למוות. "בכל פעם שאתה מתעורר מעט וחושב על הקטן, אתה בוכה ושב למצבך הקודם." הוא מתלונן על היעדר מכתבים מן הנמענים. הוא מקווה שברכאת יישאר עמו ולא ילך אליהם ("אם הוא יעזוב אותי, אצא מדעתי"). בחלק הבא ייתכן שהוא מזכיר להם להמשיך ולשלוח חיטה. בצד ב' מופיעים שרבוטים וחשבונות בערבית-יהודית ובמה שנראה כספרות ערביות-מערביות.

Princeton Geniza Project description: Letter, possibly a draft, from a man to his family members Moshe and דאני(?). The relationship is unclear: at one point he addresses "my father" and at another point "my brothers." In Judaeo-Arabic. Dating: Late. The currency שרפי is mentioned in the last line, which is probably the Ottoman sharīfī (first minted 1520 CE) but could also be the Mamlūk ashrafī (first minted 1425 CE). The western Arabic numerals on verso would support a later date. Nearly the entire letter is a moving description of the death of the sender's newborn boy, who did not even live long enough to be circumcised, and the sender's grief for "the noble creature" (khalīqa sharīfa). His heart burns; his eyes are damaged from copious weeping; he has no mind; he cries as he writes this letter. He may also say that he is near death himself. "Every time you wake up a little, and think on the little one, you cry and relapse." He complains about the lack of letters from the addressees. He hopes that Barakāt will stay with him instead of going to them ("if he leaves me, I will go mad"). In the next part, he might remind them to continue sending wheat. On verso there are jottings and accounts in Judaeo-Arabic and what look like western Arabic numerals.