T-S 13J21.20

תיאור

מכתב מבן משפחה גבר, ככל הנראה מדמירה, אל רופא הנמצא כפי הנראה בפסטאט. בערבית-יהודית. תאריך הכתיבה אינו ידוע. המכתב מסורבל וחזרני, ונותן רושם של כתיבה מפי הכתבה. מטרת הכתיבה היא לדחוק במכותב להפסיק את ניסיונותיו להשיג משכורת מטעם השלטון (ג'אמכייה) ולבקש אך ורק רישיון (דסתור), שכן אם ימשיך לבקש את המשכורת יסרבו לתת לו אפילו את הרישיון. הכותב ובני ביתו נתונים במתח רב ביחס לחדשות מן המכותב, במצב של דאגה (הם) וצום (ציאם). הוא כותב כי מוטב לטפל בחולים בחינם מאשר לקבל משכורת ממשלתית, אפילו אם תהיה בסכום של 100 דינרים. נראה כי המשכורת הממשלתית הייתה גם כרוכה בהחזרת הרופא לדמירה לעסוק שם במקצועו — תוצאה שהכותב מבקש בכל מאודו למנוע. "אם תחזור לדמירה, זו תהיה חורבננו (דמארנא)." הכותב מתעקש (ואולי בהיתול) שכאן בדמירה לא הייתה כל "עונה" (פצל, של מחלות), ושאין למצוא לא מחלה (מרץ') ולא דלקת עיניים (רמד); אין כל ביקוש לשירותיו של המכותב, שכן הכול בריאים. (בין אם בכוונה ובין אם לאו, קטע זה מהדהד את הפרק הראשון בספרו של אבן בטלאן "דעות אלאטבא'", שבו רופא ערמומי במייאפארקין מנסה לשכנע רופא חדש שהגיע לעיר ועשוי להתחרות בו, כי כל המחלות נעלמו.) המשפחה אינה במקור מדמירה (הכותב מכנה אותה בלאד אלע'רבה, ארץ נוכרייה); הכותב חפץ לחזור לעיר מולדתם, שם הם בעלי נכסים ואין צורך לשלם 10 דרהמים בחודש עבור שכר דירה. בינתיים, המשפחה גוועת מן הקור, והילדים "ערומים". הכותב עצמו חולה: בנספח הוא כותב, "אל תשאל עליי כלל: המחלה החמירה מאוד (זאד בי ג'דן). כעת עולים חתיכות של ליחה דמית (קטע בלע'ם דם), יחד עם הכאב העז (אלאלם אלשדיד). כמה תכופות זה מתפרץ בי (יתור בי)!" הוא אינו מבקש מרשם או עצה רפואית, אך אולי הבקשה משתמעת מכך. המכתב כולל גם דיון נרחב למדי בענייני חיטה.

Princeton Geniza Project description: Letter from a male family member, probably in Damīra, to a physician, probably in Fustat. In Judaeo-Arabic. Dating unknown. The letter is convoluted and repetitive, giving the impression of having been dictated. The purpose of writing is to urge the addressee to stop trying to obtain a government salary (jāmakiyya) and to apply only for a license (dustūr), for he if persists in seeking the salary, they will refuse him even the license. The writer and those with him have been on tenterhooks regarding the addressee's news, in a state of anxiety (hamm) and fasting (ṣiyām). He writes that it would be better to treat patients for free than to have the government salary, even if it were 100 dinars. It seems that the government salary would also require the physician to return to Damīra and practice there, an outcome the writer is desperate to avoid. "If you return to Damīra, it will be our destruction (dimārnā)." The writer (humorously) insists that here in Damīra there has been no season (faṣl, of illness), and disease (maraḍ) and ophthalmia (ramad) are nowhere to be found; there is no demand for the addressee's services, for everyone is healthy. (Whether intentionally or not, this passage echoes the first chapter of Ibn Buṭlān's Daʿwat al-Aṭṭibā', in which a shifty physician in Mayyāfāriqīn tries to convince a newcomer and potential competitor that all the diseases have disappeared.) The family is not from Damīra originally (the writer calls it bilād al-ghurba); the writer wants to return to their hometown where they own property and do not have to pay 10 dirhams a month for rent. Meanwhile, the family is perishing from the cold, and the children are 'naked.' The writer himself is ill: in a postscript, he writes, "Do not even ask about me: the illness has gotten seriously worse (zāda bī jiddan). Now, pieces of bloody phlegm (qiṭaʿ balgham dam) are coming up, together with the intense pain (al-alam al-shadīd). How often this flares up in me (yathūr bī)!" He does not ask for a prescription or medical advice, but perhaps the request is implied. The letter also contains quite a lot of discussion of wheat. ASE.