T-S NS 99.50

תיאור

מכתב משפחתי בערבית-יהודית הממוען אל סת ט'אווס (כנראה מבעלה). כתב יד גס ולא-מיומן. התיארוך המשוער: ככל הנראה המאה ה-14 או ה-15. השולח מביע את געגועיו ומסביר את התעכבותו בעונת החורף. הוא כותב שהוא יודע היטב על הסבל שהיא עוברת, אך מציין שבני אדם אחרים סובלים הרבה יותר ממנה: ישנם אנשים המתרחקים מבני ביתם ונשותיהם במשך שנים על גבי שנים, ואילו לו עצמו עוד לא קרה דבר מעין זה. וכלשונו: "וגמיע מא אנתי פיה מן אלדאיקה אנא עארף בה ואלנאס יגרא עליהם אעצם מן הדה ויגיבו ען ביתהם סנה וסנתין ותלתה ואנא בלחמד ללה מא גרי עלי שי מן הדה אלי אלגאיה" (= וכל מה שאת בו מן המצוקה אני יודע עליו, ולאנשים אחרים קורה גדול ממנו, והם נעדרים מביתם שנה ושנתיים ושלוש, ואני בחסדי ה' עוד לא ארע לי דבר מכל זה עד עתה). בצדו השני של המכתב מופיעות דרישות שלום וביטויי געגוע רבים כלפי אישים שונים, ובהם סת יאקות, אשתו (בית) של מכארם/מֻכַּרַם (מכרם). הסופר (מסטרהא) סולימאן מוסיף בסיומו את דרישות השלום שלו, וביניהן לבנו ולבתו האהובים.

Princeton Geniza Project description: Family letter in Judaeo-Arabic addressed to Sitt Ṭāʾūs (from her husband?). Rudimentary hand. Dating: probably ca. 14th–15th century. The sender expresses longing and cites the winter to justify his delay due. He says he knows all about her suffering, but other people suffer worse, some men are away from their families/wives for years and years, but this has not yet happened to him (וגמיע מא אנתי פיה מן אלדאיקה אנא עארף בה ואלנאס יגרא עליהם אעצם מן הדה ויגיבו ען ביתהם סנה וסנתין ותלתה ואנא בלחמד ללה מא גרי עלי שי מן הדה אלי אלגאיה). On verso there are many greetings and expressions of longing for various people, including Sitt Yāqūt the wife (bayt) of Makārim/Mukarram/Mukram (מכרם). The scribe (מסטרהא) Sulaymān adds his own greetings at the end, including for his dear son and daughter.