T-S NS 223.7

תיאור

עדות משפטית. למסמך יש מאפיינים של נוסחה משפטית (גיבורי העדות מכונים רק "פלאנה" ו"פלאן"), אך לצדם מופיעים תאריכים ספציפיים מאוד וכן שמותיהם של ארבעה עדים. סביר להניח שמדובר בתרגיל כתיבה, שבו תלמיד העתיק מסמך משפטי אך השמיט את השמות. תמיכה בהשערה זו: כל שמות העדים נכתבו באותו כתב יד, והשורה התחתונה מכילה ביטוי הפותח איגרת, ובו טעות כתיב. תוכן המסמך המשפטי: העדים באו לביתה של האישה, והיא הצהירה בפניהם שביום חמישי, כאשר כולם היו בבית הכנסת (במקור: "באת הכנאסת!" — שגיאת כתיב), היא שיחררה אדם מסוים שנכח שם מכל החיובים כלפיה. העדים הם: מבארך בן משה האחבאר ז"ל (המילה הערבית החריגה משמעה אולי כהן, או שמא חבר?); משולם הלוי בן שר שלום ז"ל; יוסף הלוי בן שמואל ז"ל; משה בן צדקה ז"ל. בצד השני (verso) של הקטע מופיעים פיוטים.

Princeton Geniza Project description: Legal testimony. It has elements of a formulary (the protagonists are called only fulāna and fulān), but very specific dates are mentioned as well as the names of four witnesses. Likely a writing exercise in which a student copied a legal document but redacted the names. Supporting evidence for this theory is that all the witnesses' names are in the same hand, and the bottom line is a phrase from the beginning of a letter but with a spelling error. The substance of the legal document is that the witnesses came to the woman's house and she told them that on Thursday when everyone was in the synagogue (באת הכנאסת!) she released a certain man then present from all obligations. Witnesses: Mubārak b. Moshe ha-Aḥbār (ZL) (the unusual Arabic word meaning Kohen? or perhaps meaning Ḥaver?); Meshullam ha-Levi b. Sar Shalom (ZL); Yosef ha-Levi b. Shemuel (ZL); Moshe b. Ṣedaqa (ZL). On verso there are piyyutim. ASE