T-S Misc.28.149 + T-S Misc.28.58

תיאור

מכתב משולח לא מזוהה השוהה בדמשק, אל אדם בשם פרחיה במקום לא ידוע. בערבית-יהודית. מתוארך לשנת 1468 למניין השטרות = 1156/57 לספירה. השולח טוען שהסכים רק בלית ברירה, כטובה לנמען, לצאת למסע מסחרי ללבנט ולמכור ארבעה קנטארים של פשתן לבנטיני עבור הנמען. הסחורה הוערכה במקור על ידי הנמען ועל ידי אבו עלי בשווי 34 דינרים, לאחר שהשולח שילם 4 דינרים עבור מסים בדמיאט ועבור שכירת ספינה. כשהגיע לצור, מכר חלק מהמשלוח תמורת 71 דינרים לפי מטבע צור. את שאר הפשתן הביא עמו לדמשק בתקווה להפיק רווח נוסף, אך לא מצא שם שוק — "הפשתן בדמשק זול כעת מכפי שהוא במצרים". כתוצאה מכך הפסיד 10 דינרים. הוא שוהה בדמשק זה למעלה מחצי שנה, אולי שנה או יותר (אולי בהמתנה שמחירי הפשתן ישובו ויעלו?). הנמען, שלא קיבל ממנו מכתבים — והשולח טוען כנגד זאת ששלח מכתבים רבים, אלא שכנראה השליחים לא מסרו אותם — מינה נציג משפטי, אבו אלפצ'ל בן אלמסוס, שיסע לדמשק ויתבע את השולח על שווי המשלוח. המשפט התנהל בבית הדין של "אדוננו עזרא ראש ישיבת גאון יעקב", המכונה בהמשך "סיידנא אלגאון", הוא עזרא בן אברהם, שעדיין כיהן כגאון בדמשק כעשר שנים לאחר מכן בעת ביקורו של בנימין מטודלה. בית הדין פסק נגד השולח וחייב אותו לשלם לנציג את מלוא שווי המשלוח ולהישבע. בנוכחות הגאון שילם השולח לנציג 43 דינרים עבור הנמען ו-5 דינרים נוספים עבור משקיע/נושה אחר המכונה "סיידנא". על כן הוא עדיין חייב 13 דינרים. הנציג דרש את יתרת התשלום ואת השבועה. השולח קנה לעצמו זמן בטענה שהנמען לעולם לא היה כופה עליו דבר באופן כזה, וכי יהיה עליו לשלוח אליו מכתב בטרם ינקוט בצעדים נוספים. לאחר מכן הוא מתלונן שמלכתחילה לא רצה כלל לקחת את הפשתן של הנמען, ושעשה זאת בעל כורחו כטובה לו, וכעת הוא מתחרט על כך. הוא מבטיח לנסות לשוב למצרים "בקיץ של שנה זו שהיא 1468". על הגאון עזרא ראו גם מסמכים נוספים מהגניזה, וכן מכתב מעזרא עצמו שנדון אצל מאן. צירוף: אלן אלבאום.

Princeton Geniza Project description: Letter from an unidentified sender, in Damascus, to a certain Peraḥya, unknown location. In Judaeo-Arabic. Dated: 1468 Seleucid = 1156/57 CE. The sender claims that he only reluctantly agreed, as a favor to the addressee, to go on a business venture to the Levant and sell four qinṭārs of Levantine flax on behalf of the addressee. The goods were originally assessed by the addressee and by Abū ʿAlī to value 34 dinars after the sender had paid 4 dinars for dues in Damietta and for the hire of a ship. When he arrived in Tyre, he sold part of the shipment for 71 dinars, of the Tyre standard. He brought the remaining flax with him to Damascus, hoping to make a further profit, but found no market there, "flax in Damascus is now cheaper than it is Egypt." He lost 10 dinars as a result. He has now stayed in Damascus for well over six months, potentially a year or more (waiting for the flax prices to go back up?). The addressee, having no received no letters — the sender counters that he sent plenty of letters, but the messengers probably didn't deliver them — appointed a legal representative, Abū l-Faḍl b. al-Masos, to travel to Damascus and sue the sender for the value of a shipment. The lawsuit was conducted in the court of "our master ʿEzra Rosh Yeshivat Geʾon Yaʿaqov," later referred to as "Sayyidnā al-Gaʾon," i.e., ʿEzra b. Avraham, who was still Gaʾon in Damascus when Benjamin of Tudela visited approximately 10 years later. The court ruled against the sender, ordering him to pay the agent the full value of the shipment and to take an oath. In the presence of the Gaʾon, the sender paid the agent 43 dinars for the addressee and an additional 5 dinars for another creditor/investor referred to as "sayyidnā." He therefore still owes 13 dinars. The agent demanded the rest of the payment and the oath. The sender bought himself time by insisting that the addressee would never coerce him like this and that he would need to send him a letter before acting. He then complains that he never even wanted to take the addressee's flax; he did it reluctantly as a favor to him and now regrets it. He promises to try to return to Egypt "in the summer of this year which is 1468." For other Geniza documents concerning the Gaʾon ʿEzra, see T-S 8J8.15 (PGPID 2204) and the letter from ʿEzra himself discussed in Mann, Texts, I, p. 252 (current shelfmark TBD); see also Goldman, Arabic-Speaking Jews in Crusader Syria, PhD diss. (2018), pp. 268–70. Join: Alan Elbaum. ASE