T-S 8J4.13 + T-S 20.92

תיאור

שלוש עדויות בית דין לא חתומות. מקום: דמשק. תיארוך: יולי 1094 לסה"נ ומרץ 1095 לסה"נ. העדויות עוסקות בנכסים שהיו בבעלות משפחת זובעא ("הסערה"). האח הבכור היה עת'מאן בן יפת. האח השני היה מצליח בן יפת המכונה "הגזבר", כלומר היה פקיד ממשלתי. (מצליח זה ידוע גם ממגילת אביתר כאדם שגידל את דוד בן דניאל בן עזריה.) בדמשק כיהנו שני מושלים עריצים: חידרה אבן מנזו (כיהן 1063–1064) ומעלא אבן מנזו (כיהן 1068–1069). אחד מהם הפקיע את רכושו של מצליח בשכונת דאר קוזמאן (סמוך לשער המזרחי של דמשק, ברובע היהודי), ושני האחים מצליח ועת'מאן ברחו מן העיר למצרים. כעבור כעשרים וחמש שנים שב יפת בנו של מצליח לעיר הולדתו ותבע להחזיר לעצמו את הנכס שננטש בידי אביו ודודו. בינתיים נכנס דוד אחר להתגורר באחד הבתים, וחרג אל מעבר לגבול הנכס הסמוך שהיה בבעלות אשתו. הדוד עמד על כך שהעניין יובא לבתי הדין המוסלמיים, ויפת בן מצליח מעיד כאן שנאלץ לפנות לבתי הדין המוסלמיים בעל כורחו ולא מתוך רצונו. (המידע מבוסס על מהדורת גויטיין.)

Princeton Geniza Project description: Three unsigned court depositions. Location: Damascus. Dating: July 1094 CE and March 1095 CE. They have to do with properties owned by the Zawbaʿa ("Tempest") family. The elder brother was named ʿUthmān b. Yefet. The second brother was Maṣliaḥ b. Yefet known as ha-Gizbar ("the Treasurer"), i.e., he was a government officer. (This Maṣliaḥ is also known from Megillat Evyatar as the man who brought up David b. Daniel b. ʿAzarya.) There were two tyrannical governors in Damascus: Ḥaydara Ibn Manzū (r.1063–64) and Muʿallā Ibn Manzū (r.1068–69). One of these expropriated the property of Maṣliaḥ in the Dār Quzmān neighborhood (near the eastern gate of Damascus, in the Jewish quarter), and the two brothers Maṣliaḥ and ʿUthmān fled the city for Egypt. Some 25 years later, Yefet the son of Maṣliaḥ returned to his birthplace and sued to regain the property abandoned by his father and uncle. In the meantime, another uncle had moved into one of the houses, encroaching beyond the border of the neighboring property owned by his wife. The uncle insisted on bringing the case to the Muslim courts, and Yefet b. Maṣliaḥ here testifies that he was compelled to go to the Muslim courts and did not want to. (Information from Goitein's edition.)