T-S 8J27.2

תיאור

מכתב ממוסא בן אבי אלחיי באלכסנדריה אל אבו יחיא נהראי בן נסים בפוסטאט. תאריך משוער: בערך 1057 (לפי גיל). זהו אחד משני מכתבים המתארים סדרה הרסנית של אסונות ימיים; השני הוא PGPID 2259. מוסא בן אבי אלחיי נסער מהבשורה על טביעת חלק מהספינות שבהן הפליגו כמה מן הסוחרים בני חוגם (אצחאבּנא) יחד עם סחורתם. הקבוצה הראשונה של ספינות כללה: (1) הקֻנְבּאר של האמיר, שבו הפליגו ר' מצליח, אחיו ומימון; (2) ספינתו של אבן אלבעבאע, שעליה היו אסחאק בן ח'לף, תַּמַאם ואחיו של מוסא; (3) הקַארִבּ של האמיר שיצא בכיוון טריפולי, ועליו ח'לפון, אבן נסים, חַגַ'אג', שאול בן אחותו של אבן בניה, גַ'נון, ובן אחיו של אבן אלאסכנדראני; (4) הקארב של הוזיר, שעליו לא נסע איש מן האצחאב שלהם; (5) הקארב של אלתראג'מה, שגם בו לא היו מן האצחאב; (6) הח'יטי בפיקודו של אלדַוַּאמה, שאף בו לא היו מן האצחאב; (7) הח'יטי של אללַבַּאאַה, שהיה בדרכו לסְפַקְס וגם בו לא היו מן האצחאב; (8) הקארב של אבן זנבאג'. הקבוצה השנייה של הספינות כללה: (1) הקארב של אבן אלאסכנדר, שעליו נסע מַרְדוּכּ; (2) הקארב של אבן דַיְצוּר, שעליו נסעו הכהן אבן הארון ונערו; (3) ספינת השלטון (מרכּב אלסלטאן), שעליה נסעו בנו של אבו יוסף ואבן נחום; (4) הקארב של אלפַארִקִי, שעליו נסעו אבו יוסף, אבן רינא ואיש חולה מקַאבּס (גַבֶּס); (5) הסירה הסביליאנית (אלאשפילי), שעליה נסעו בן אחותו של אבו אברהים, צמח, חַנָּן (!) ואבן אסד; (6) הקארב של אלגַ'נָּאני, שלא נשא איש מן האצחאב שלהם. זוהי אינה רשימה ממצה של כל הנזכר במכתב; מוזכרת גם ספינתו של אלמֻעִזּ, שעליה נסע בנו של אבו יוסף, שמצא בה את מותו, יְרַחֲמֵהוּ האל. היו הרוגים נוספים, ועוד אנשים שעל גורלם הכותב אינו יודע אם ניצלו אם לאו. לפי גויטיין, צמד מכתבים זה מתאר באופן חי את מה שעלול לפקוד שיירת ספינות שכזו: בסך הכול נזכרות בשמן עשרים ושתיים ספינות וגורלה של כל אחת נרשם, ולצדן מנויים שמותיהם של עשרים וחמישה ידידים מסחריים של הנמען שהפליגו בהן וקורות כל אחד מהם. השיירה יצאה לדרך בשלוש קבוצות עוקבות, הקרויות "הפלגות" (אקלאעאת), כששתי הראשונות מנו שמונה כלי שיט כל אחת. הקבוצה הראשונה כללה קֻנְבּאר וסירה (בארג') של האמיר, מושל אלכסנדריה; שלוש סירות נוספות, אחת בבעלות וזיר, שני ח'יטיים — שאחד מהם מכונה "אלראיסה" ("הראשה"), בבעלות אישה (גיל קורא זאת אחרת, ורסטוב מסכימה עמו) — וכלי שיט הקרוי מַרְכַּבּ, המילה הכללית לספינה. הקבוצה השנייה כללה את ספינתו של הסולטאן אלמֻעִזּ מתוניסיה, ספינה וסירה השייכות לאיש מסביליה שבספרד, וכמה כלי שיט נוספים, וביניהם קֻנְבּאר נוסף (כמו בקבוצה הראשונה). הספינות הללו הפליגו ביום שני שלפני חג השבועות (בחודש מאי), אך כעבור יומיים נקלעו לסערה שבה אבדו ספינתו של הסולטאן וכלי שיט נוסף; לכותב המכתב ולנמען היו סחורות וידידים על אותן ספינות. השיירה מצאה מקלט בשני מעגנים בחוף צפון אפריקה, ואחד מהם — (ראס) אלכַּנַאיִס — נזכר תכופות במקורות וממשיך לפעול עד היום כנמל מקומי. (המלך פארוק המנוח החזיק שם ארמון קיץ, ומאחר ש"ראס אלכנאיס" משמעו "כף הכנסיות", שינה את שמו ל"ראס אלחִכְּמה", "כף החוכמה".) רק חמש ספינות מן הקבוצה הראשונה הצליחו לפרוץ אל לב הים, שכן בנוסף לסערה שתוארה אירעה גם פורענות נוספת: האויב, ככל הנראה הצי הביזנטי, "ששלט שלטון מוחלט בים", תפס סירה אחת, ורק משום שהיה טרוד בה הצליחה יתר השיירה להימלט. שאר הספינות נאלצו לשוב לאלכסנדריה, ושם הורה המושל לפרוק את מטענן — מן הסתם משום שלא ראה אפשרות לשלוח שיירה שנייה בעקבותיה.

Princeton Geniza Project description: Letter from Musa b. Abi al-Hayy in Alexandria to Abu Yahya Nahray b. Nissim in Fustat. Dating: ca. 1057 (Gil). This is one of two letters describing a catastrophic set of shipwrecks; the other is CUL Or. 1080 J167 (PGPID 2259). Musa b. Abi al-Hayy is upset by the news of shipwrecks that had befallen some of the ships in which some of the traders from their circle (aṣḥābunā) had sailed with their merchandise. The first group of ships included: (1) the qunbār of the amīr, on which R. Maṣliaḥ, his brother, and Maymūn were sailing; (2) the ship of Ibn al-Baʿbāʿ, on which Isḥaq b. Khalaf, Tamām, and Musa's brother were sailing; (3) the qārib of the amīr headed to Tripoli, on which Khalfon, Ibn Nissim, Ḥajjāj, Shaʾul the son of Ibn Benayya's sister, Janūn, the son of the brother of Ibn al-Iskandarānī; (4) the qārib of the vizier, on which none of their aṣḥāb were traveling; (5) the qārib of al-Tarājima, which likewise contained none of their aṣḥāb; (6) the khīṭī captained by al-Dawwāma, also containing none of their aṣḥāb; (7) the khayṭī of al-Labāʾa, which was headed for Sfax and likewise contained none of the aṣḥāb; (8) the qārib of Ibn Zanbāj. In the second group of ships, the ships included (1) the qārib of Ibn al-Iskandar, on which Mardūk was traveling; (2) the qārib of Ibn Dayṣūr, on which the Kohen Ibn Hārūn and his boy were traveling; (3) the government ship (markab al-sulṭān) on which the son of Abū Yūsuf and Ibn Naḥum were traveling; (4) the qārib of al-Fāriqī, on which Abū Yūsuf, Ibn Raynāʾ, and an ailing man from Gabès (Qābis) were traveling; (5) the Ishfīlī, on which the son of the sister of Abū Ibrāhīm, Ṣemaḥ, Ḥānnān (!) and Ibn Asad were traveling; (6) the qārib of al-Jannānī, which wasn't carrying any of their aṣḥāb. This is not an exhaustive accounting of what's in the letter; also mentioned are the ship of al-Muʿizz, which was carrying the son of Abū Yūsuf, who perished, may God have mercy on him. There were other deaths, and still other people about whom the writer doesn't know whether or not they were saved. Goitein on this pair of letters (Med. Soc., 1:331) "What could happen to such a convoy is vividly described in two complementary letters, written in Alexandria around the middle of the eleventh century. Altogether, twenty-two ships are mentioned by name and the fate of each is recorded. In addition, the names of the business friends of the addressee, a total of twenty-five, traveling in them and what happened to each are reported. The convoy set sail in three successive groups, called 'sailings' (iqlāʿāt), the first two consisting of eight bottoms each. The first group consisted of a qunbār and a barge of the amir, or governor, of Alexandria; three other barges, one belonging to a vizier, two khīṭīs, one entitled "al-Ra'isa," "the Chief," owned by a lady [Gil reads this differently above, and Rustow concurs with him], and a craft called markab, the general word for ship. The second group consisted of the ship of the sultan Muʿizz of Tunisia, a ship and a barge belonging to a man from Seville, Spain, and several other craft among them one qunbar (as in the first group). These ships sailed on Monday before Pentecost (month of May), but two days later were overcome by a storm, in which the ship of the sultan and another boat perished; the writer of our letters and the addressee both had goods and friends in those ships. The convoy took refuge in two anchoring places on the North African coast, one of which, (Ra's) al-Kanāʾis, is frequently mentioned in our records and is still operating today as a local harbor. (The late King Faruk had a summer palace there, and since Ra's al-Kanaʾis means 'Cape of the Churches,' he renamed it Ra's al-Ḥikma, 'Cape of Wisdom.') Only five ships belonging to the first group succeeded in passing out into the high seas, for in addition to the storm just mentioned, there was another calamity. The enemy, certainly the Byzantine navy, 'which had complete mastery over the sea,' captured one boat and only because of its being busy with it did the rest of the convoy escape. The remaining ships had to return to Alexandria, however, where the governor ordered them to be unloaded, obviously because he did not see any possibility of sending out a second convoy."