T-S 8J20.26

תיאור

מכתב מאלכסנדריה לפוסטאט בערבית-יהודית. שריד: רק החצי התחתון של המסמך. תיארוך: המכתב מזכיר אנשים שנתפסו לעבודות כפייה לשם חפירת תעלה סביב העיר. גויטיין ופרנקל הציעו שניהם כי האזכור הזה מאפשר לתארך את המסמך לשנת 1219 לסה"נ, בתקופת מסע הצלב החמישי. הצלבנים צרו על דמיאט ממאי 1218 ועד נובמבר 1219, אז כבשו אותה לבסוף. ככל הנראה, התושבים חששו שאלכסנדריה תהיה היעד הבא (ראו גם מכתב נוסף מאלכסנדריה מ-21 באוקטובר 1219). המכתב מדווח על מצב העיר: "העיר במצב חמור בשל חפירת התעלה. העיר סגורה ומסוגרת, ועבודת כפייה מוטלת על האוכלוסייה." בהמשך מוסר הכותב דיווח מפורט על מצבה הרפואי וטיפולה של אישה שנפצעה בתאונה שאינה קשורה למלחמה, דן בכמה שליחויות קטנות, ואחר כך בעניין משפחתי חשוב, ומסיים בדרישות שלום לכחמישה-עשר אנשים לפחות. בסוף המכתב נוספו שתי הוספות (פוסט-סקריפטום): "באשר לאבו אלעלא — בהגיעי מצאתי את העיר סגורה ומסוגרת; שום זכר לא יכול היה להופיע ברחובות, שכן היה נלקח [לחפירת] התעלה. לכן לא יכולתי להיפגש עמו. ובאשר למלחפה [שמיכה המשמשת גם כבגד עליון], השווקים סגורים ואיש אינו מוכר וקונה. אני מספר לך זאת כדי שלא תחשוב שאני מזניח את ענייניך." על אודות הפציעה של יֻמן: "בשובי הביתה מצאתי את יֻמן — שהדלת נפלה עליה — במצב חמור. היא חולה כבר ארבעים יום. באותה עת הייתה במצב טומאה ונשארה כך, וכך כל בני הבית נטמאו עמה. רק האל יודע מה מצבה; היא בוכה כל כך עד שאני שוכח את צרותיי שלי. ועם זאת, אם ירצה האל, סיכוייה להחלמה טובים. רגלה נתונה בתיבה (תאבות) שהוכנה במיוחד עבורה. רופא נוצרי (ערל) מטפל בה, ונאמר לי שלא לקח כל תשלום עבור הטיפול. הוא היה אז עסוק בטיפול בפצועים (אלמג'אריח). לא מצאתי בבית שום תחבושת (או מלאן/משחה) מסיבי דקל (מרהם אלנכ'לי) ולא יכולתי להזיזה, שכן אינה יכולה לקום או לשבת; היא מתכופפת מעט קדימה בלבד (קד אתג'הת קליל). כף רגלה ושוקה נפוחות (מנפוח')." המידע והתרגומים על פי גויטיין. משחת הדקל הזו מומלצת לטיפול בפצעים ומורסות בספרות הרפואית של ימי הביניים — חיפוש פשוט במונח مرهم نخلي יוביל לאזכוריו בכתביהם של האנדלוסים אחמד בן עיסא אלהאשמי (נפטר 1077) ואבן זֻהר (נפטר 1162). אצל אבן זֻהר, סמיכותה דומה לזו של דבש, וטובלים בה חוטים לפני שמשתמשים בהם לסילוק נוזלים מן הפצע. ייתכן אפוא שמדובר בחומר המופק מן הפרי עצמו, ולא מסיבי הדקל. פתרון אפשרי לעניין זה אולי מצוי במסמך נוסף שיש בו מתכון אפשרי ל"מרהם נכ'לי". יש לציין כי המילה "אתג'ה" בהקשר של פציעה או מחלה מתפרשת לרוב במשמעות "השתפר" (ולא "התכופף"), וחולים מתוארים לעיתים קרובות כמי ש"השתפרו מעט" אף אם הם עדיין במצב קריטי. כתב היד של המכתב דומה לזה של מסמך אחר שנכתב בידי דיין מאלכסנדריה.

Princeton Geniza Project description: Letter from Alexandria to Fustat. In Judaeo-Arabic. The hand of the letter resembles that of T-S 16.272, written by an Alexandrian judge. Fragment: Bottom half only. Dating: There are reports of men seized for forced labor to dig a ditch around the city. Goitein and Frenkel both suggest that this reference can date the document to 1219 CE, during the fifth crusade. The crusaders besieged Damietta from May 1218 until November 1219 when they finally took it. Evidently, people feared that Alexandria would be next. (See also T-S 16.286, a letter from Alexandria dated 21 October 1219.) This letter reports on the state of the city: "The city is in a dire state because of the digging of the ditch. The city is locked up, and forced labor is imposed upon the population." The writer then gives a detailed report about the medical condition and treatment of a woman who had been injured in an unrelated accident, then discusses some small errands, then an important family affair, and concludes with greetings to at least fifteen persons. Two postscripts are added. "As to Abū l-ʿAlā'—when I arrived, I found the city locked up; no male person could appear in the streets, because he would be taken to the [digging of the] ditch. That's why I was unable to meet him. As to the malḥafa [a blanket serving also as outer garment], the bazaars are locked and no one sells and buys. I am telling you this that you should not think that I am neglectful of your affairs." Regarding the injury of Yumn: "When coming home, I found Yumn—on whom the door fell—in a serious condition. She has been ill for forty days. At the time she was impure and remained in that state; thus all the other members of the household became impure together with her. Only God knows how the situation is; she cries so much that I forget my own tribulations. However, if God wills, she has good prospect for recovery. Her leg is in a case (tābūt) especially made for her. A Christian doctor (ʿarel) treats her and I was told that he did not take any money for her treatment. He at that time was treating the wounded (al-majārīḥ). I did not find any bandage (or plaster/dressing) of palm fibers (marham al-nakhlī) in the house and could not move her; for she cannot get up or sit; she bends forward only a little (qad ittajaha qalīl). Her foot and leg are swollen (manfūkh)." Information and translations from Goitein, Med Soc, V, 56, and note cards #27138–39. [Note that "ittajaha" in the context of injury or illness most often means "improved" (rather than "bend"), and sick people are often described as "having improved a little" even if they are still in critical condition.] The nakhlī salve is recommended for treating wounds and abscesses in the medieval medical literature—a Google search of مرهم نخلي will lead to citations in works by the Andalusians Aḥmad b. ʿIsā al-Hāshimī (d. 1077) and Ibn Zuhr (d. 1162). For Ibn Zuhr, its consistency is like that of honey, and threads are dipped in it before being used to wick fluid out of a wound. See also T-S Ar.39.9 (PGPID 21012), T-S NS 340.15 (PGPID 26014), and Yevr.-Arab. I 1700.22 (PGPID 2724). According to Dozy (ii:650), the nakhlī salve "received this name because, when it is made and the ingredients of which it is composed have been put on the fire, they are stirred with a fresh palm branch. Ibn Wāfid (fol. 30 rᵒ) gives the recipe: 3 pounds of litharge, the same amount of oil, 2 of veal fat, and 1 of colcothar, after which he adds: يجمع الجميع ويحرك على النار بجريد النخل الطري ويستعمل — "The whole is combined and stirred over the fire with fresh palm fronds, and it is used [i.e., applied].""