תיאור
מכתב מאישה בקירואן אל נדיב במקום לא ידוע, בערבית-יהודית. תיארוך משוער: כנראה המאה ה-11. תחילת המכתב חסרה. ילדיה אינם זוכים לאוכל ולא ללבוש, והם "חשפו את עצמם" (אנכשפנא) — כלומר נאלצו להיזקק לצדקה ציבורית. הכותבת מבהירה: "אך אל תחשוב כי [ב]קירואן יש להם רחמים ונותנים. כלל וכלל לא! הם נותנים רק למי שהם מכירים." אשתו של עטא' נתנה להם רק שני בגדים דלים ועלובים, וכאשר לבשו אותם על גופם הם חשו צמרמורת מקור. הכותבת וילדיה כולם סובלים ממחלת אוזניים. כפי הנראה השאיר הנמען עבורה 5 דינרים אצל פרחון, אם כי טרם עלה בידה לקבלם לידיה. כשתצליח להשיגם, היא מבטיחה שהקהילה (או שמא רק ילדיה?) יברכו את שמו בכל שבת.
Princeton Geniza Project description: Letter from a woman, in Qayrawān, to a benefactor, unknown location. In Judaeo-Arabic. Dating: Likely 11th century. The beginning is missing. Her children have nothing to eat or wear, and they have 'exposed themselves' (inkashafnā), that is, become dependent on public charity. "But do not suppose that [in] Qayrawān that they have compassion and give. By no means do they do this! They give to those whom they know." The wife of ʿAṭā' gave them only a couple measly garments, and when they put them on their bodies, they felt chills. She and her children all have an ear illness. The addressee evidently left 5 dinars for her with Farḥūn, although she has not yet been able to get her hands on it. When she does, she will have the community (or just her children?) bless his name every Shabbat. ASE