T-S 6J6.18

תיאור

מכתב בערבית-יהודית, בכתב יד גס ובלתי מיומן. זהו העמוד השני או האחרון של מכתב שהיה במקורו ארוך יותר. ניכרת רשת משבצות יוצאת דופן הן בצד הפנים והן בצד האחור. המכתב קשה מאוד להבנה. נראה כי אישה מקבלת תוכחה על שנטשה את בנה ("אישה שאין לה בעולם אלא בנה שלה שגידלה, כבדהּ, האם תשליך אותו ואל תביט בו ולא תראהו עוד? האם זה בדין?"), וכן על נערה/אישה (ה־להא בשורה 1). השולח (האם הבן עצמו?) מספר שהוכה וטופל בגסות בידי קבוצת אנשים בלתי מזוהה. בהמשך עובר השולח לשימוש בפעלי ציווי בלשון זכר, ופונה כנראה אל הבעל או אל קרוב משפחה זכר של אותה אם לא־אוהבת, ומתחנן בפניו לנהוג בו לטובה. השולח חותם באומרו "יקבל ממני האל הנעלה את אשר אני מתפלל בעדך לילה ויום", ניסוח שאופייני יותר לשולחת אישה, בייחוד אם, מאשר לשולח גבר או בן. אך נראה כי חלק מן העמימויות הללו לא יוכלו להתברר בלא חלקו הראשון של המכתב. הביטוי "בן, כבדהּ" (ולד כבדהא, אם קוראים ומבינים נכון) מקורו אולי בביטוי הערבי "ילדינו הם כבדינו" (אולאדנא אכבאדנא), שמקורו בשיר של חִטָּאן בן אלמֻעַלָּא אלטָּאאִי המצוטט ב"דיואן אלחמאסה": وإنّـمــا أولادُنــا بيننـــا أكـبــادُنـا تمشــي علــى الأرضِ / لو هَبّتِ الريحُ على بعضهـم لامتنعتْ عيـني من الغَمْضِ.

Princeton Geniza Project description: Letter in Judaeo-Arabic. In a rudimentary hand. This is the second or final page of what was originally a longer letter. There is an unusual grid on both recto and verso. The letter is very difficult to understand. It seems that a woman is being reproached for abandoning her own son ("a woman who has no one in the world but her own son whom she raised, her liver, should cast him aside and not look at him or see him again? this is in the law?") as well as a girl/woman (the להא in l. 1). The sender (the son himself?) says that (s)he has been beaten and mistreated by an unspecified group of people. The sender then switches to masculine imperative verbs, apparently addressing the husband or a male relative of the unloving mother, beseeching him to treat the sender well. The sender concludes by saying "may God the exalted accept from me that which I pray for you night and day," which would be more typical for a female sender, especially a mother, than it is for a male sender or a son. But some of these ambiguities will likely be irresolvable without the first part of the letter. The expression "a son, her liver" (ולד כבדהא, if read and understood correctly) may derive from the Arabic expression "our children are our livers" (awlādunā akbādunā), which in turn derives from a poem by Ḥiṭṭān b. al-Muʿallā al-Ṭāʾī cited in Dīwān al-Ḥamāsa: وإنّـمــا أولادُنــا بيننـــا أكـبــادُنـا تمشــي علــى الأرضِ / لو هَبّتِ الريحُ على بعضهـم لامتنعتْ عيـني من الغَمْضِ. ASE