T-S 12.217

תיאור

מכתב מאת שלמה בן יהודה, בירושלים, אל סהלאן בן אברהם, בפוסטאט. בעברית. תיארוך: 1029 לסה"נ לפי גיל, ובאופן כללי בין השנים 1025–1051 לסה"נ, על פי תקופת כהונתו של שלמה בן יהודה כגאון. "לפנינו תיאור של זקנה בכתב ידו של שלמה בן יהודה גאון, ראש ישיבת ירושלים וראש היהודים הרשמי באימפריה הפאטמית, שנכתב תשע־עשרה שנים לפני מותו. הזמן היה מייסר עבורו: הדברים בישיבה ובקהילה בכלל לא התנהלו כרצונו. אברהם בן סהלאן, מנהיג יהדות מצרים, ה'עמית' של שלמה, שעמו ככל הנראה למד שנים רבות קודם לכן, מת זה עתה, ובנו שלו היה בדרכו לחלב שבצפון סוריה, מסע רווי סכנות... אך לזקנה, כמו לחיים בכלל, יש עליות ומורדות: ההתכתבות העשירה של הגאון מציגה אותו כפעיל בענייני ציבור ועשיר בסגנון לאורך השנים הארוכות שלאחר הקטע המתורגם לעיל, אם כי בהחלט ניכרת בה תחושת קרבת המוות. 'אני שמש שוקעת, שעוד מעט תיעלם. נפשי מדוכאת מאוד מאז שעמיתי הלך לעולמו, מנוחתו עדן. אני מבקש מאלוהים רק שיותיר אותי בחיים במהלך השנה הזאת, כדי שלא יאמרו הבריות: "שניהם מתו בתוך שנה אחת". דע לך, יקירי, שאני מהלך כצל [השווה תהלים ל"ט, ז]. אין לי שום סמכות (רשות), רק התואר. כוחי אזל, ברכי כושלת, ורגלי מתמוטטת. עיני כהו, וכשאני כותב, זה כאילו אני לומד זאת, לפעמים השורות ישרות ולפעמים עקומות, וכך גם סגנוני, מפני שדעתי מוטרדת מן היום שבו יצא אהובי [בני] לחלב כדי להביא סחורה שהשאיר שם. אני מתפלל לאל שיחזירו בשלום "בטרם אלך ואינני" [תהלים ל"ט, יד]'" (תרגום השורות 19–25).

Princeton Geniza Project description: Letter from Shelomo b. Yehuda, in Jerusalem, to Sahlān b. Avraham, in Fustat. In Hebrew. Dating: 1029 CE (per Gil) and ca. 1025–1051 CE based on the years when Shelomo b. Yehuda served as Gaʾon. "Here is a description of old age in the hand of Solomon b. Judah Gaon, the president of the Jerusalem yeshiva and official head of the Jews of the Fatimid empire, written nineteen years before his death. The time was excruciating for him: things in the yeshiva and the community at large did not go according to his wishes. Abraham b. Sahlan, a leader of Egyptian Jewry, Solomon's 'peer,' with whom he had probably studied many years before, had just died, and his own son was on his way to Aleppo in northern Syria, a voyage fraught with danger. . . . But old age, like life in general, has its ups and downs: the rich correspondence of the Gaon shows him as being active in affairs and rich in style during the long years following the passage translated above, although a premonition of death is certainly felt in it. 'I am a descending sun, soon to set. My soul is very much depressed since my peer passed away, may he rest in Eden. I ask God only to keep me alive through this year so that people should not say: "Both died within one year." Take notice, my dear, that I am going about like a shadow [cf. Psalms 39:7]. I have no authority (reshut), only the title. My strength is gone, my knee is feeble, and my foot staggers. My eyes are dim, and, when I write, it is as if I was learning it, sometimes the lines are straight and sometimes crooked, and so is my style, because my mind is disturbed since the day my beloved [son] traveled to Aleppo to fetch some goods he had left there. I pray to God to bring him back in safety "before I depart and be no more" [Psalms 39:14]'" (Goitein, Med Soc, V, p. 120, translating lines 19–25).