T-S 10J5.6 + T-S 20.113

תיאור

מכתב מהיהודים הקראים באשקלון אל הקראים והרבניים בפוסטאט. תיארוך: קיץ 1100 לסה"נ. המכתב עוסק בפדיון שבויים קראים מירושלים בעקבות כיבוש העיר בידי הצלבנים. (הקראים היוו אחוז ניכר מן המספר המצומצם של יהודים שעדיין התגוררו בירושלים לאחר הכיבוש הסלג'וקי בשנות ה-1070). המכתב אף מסביר כי העיר המבוצרת אשקלון טרם נפלה, אך תושביה מתקשים להתמודד עם זרם הפליטים ועם הצורך לשלם סכומים גדולים לצלבנים לשם פדיון שבויים יהודים — גברים, נשים וטף — וכן ספרים ומגילות שנבזזו מבתי הכנסת בארץ הקודש. למרות הנסיבות הנוראות, הם מוצאים נחמה בכך שלכאורה הצלבנים לא התעללו בנשים. הכותבים מדווחים על קבלת הסֻפְתַ'גַ'ה (שטר חליפין), שהיה לפחות התרומה הניכרת השנייה שהעבירו יהודי פוסטאט למבצע פדיון השבויים והספרים. מכתב זה הוא בקשה לתרומות נוספות. הקהילה באשקלון הוציאה למעלה מ-500 דינרים, פדתה למעלה מ-40 שבויים, ממשיכה לשאת בהוצאות הגבוהות של הטיפול ב-20 השבויים שנפדו ועודם שוהים באשקלון, וכעת היא שרויה בחוב של יותר מ-200 דינרים. הכותבים מזכירים גם יהודים שהצליחו לברוח מירושלים בכוחות עצמם, ואחרים שניתן להם מעבר בטוח (אַמַאן) בלוויית הוַאלִי. מתוך הפליטים שהגיעו לאשקלון, רבים מתו במגיפה שפשטה במקום: "התקפי המחלות הללו (אַמְרַאצ'), נפילת אותה מגיפה (וַבַּא'), אותה כליה (פַנַא'), אותה צרה (בַּלַא')" (recto, שורות 17–19); ובהמשך, בתיאור מותם של הפליטים: "חלקם הגיעו לכאן בריאים, והאקלים השתנה עליהם (אִכְ'תַלַפַ עליהם אלהַוַא'), והם הגיעו בשיא אותה מגיפה (וַוַצַלוּ פִי עֻנְפֻוַאן ד'אלִכּ אלוַבַּא'), ורבים מהם מתו" (recto, שורות 42–44); ופעמיים נוספות מדגישים הכותבים את ההוצאות הכבדות בטיפול באלה ששרדו אך עודם חולים, הזקוקים לא רק למזון וביגוד אלא גם לתרופות ולמשקאות מרפא (recto, שורות 53–55 ובשולי ימין 19–20). בשולי ימין של ה-verso מופיעות הערות מאת הכותבים ומעבירי המכתב, ובהם יחיהו הכהן בן מצליח, דוד בן שלמה וחנינא בן מנצור בן עֻבַּיְד. קיים מכתב נוסף שנכתב שנה קודם לכן מהרבניים בפוסטאט אל הרבניים באשקלון, אף הוא בעניין מבצע פדיון השבויים. (לפי גולדמן וגויטיין; ראו גם מאמרו של גויטיין "מקורות חדשים על גורל היהודים בכיבוש הצלבנים את ירושלים", ציון, יז (1952), עמ' 136, וכן Palestinian Jewry של גויטיין, עמ' 241–242).

Princeton Geniza Project description: Letter from the Qaraite Jews of Ashqelon to the Qaraites and Rabbanites of Fustat. Dating: Summer 1100 CE. The letter deals with the ransoming of Qaraite captives from Jerusalem following the Crusader conquest of the city. (Qaraites represented a large percentage of the small number of Jews who still lived in Jerusalem after the Seljuk conquest[s] in the 1070s.) The letter also explains that the fortified city of Ashqelon had not yet fallen, but the residents are struggling to cope with an influx of refugees and the need to make large payments to the Crusaders to ransom back Jewish captives - men, women and children - as well as books and scrolls pillaged from the synagogues of the Holy Land. Despite the terrible circumstances, they take solace in the fact that that the Crusaders appeared not to have mistreated the women. The writers report that they had received the suftaja (bill of exchange), at least the second substantial donation from the Jews of Fustat to the campaign to redeem captives and books. This letter is a request for further donations. The community in Ashqelon had spent over 500 dinars; ransomed over 40 captives; continues to bear the high expenses of caring for the 20 redeemed captives who remain in Ashqelon; and is now in debt for more than 200 dinars. The writers also mention Jews who had escaped from Jerusalem on their own, and others who had been given safe-conduct with the wālī. Of the refugees who arrived in Ashkelon, many had died of the epidemic they encountered there: "The attacks of these illnesses (amrāḍ), the falling of that plague (wabā'), that pest (fanā'), that disaster (balā')" (recto, lines 17–19); later, describing how the refugees perished, "Some of them arrived here healthy, and the climate turned against them (ikhtalafa ʿalayim al-hawā'), and they arrived at the height of that plague (wa-waṣalū fī ʿunfuwān dhālik al-wabā'), and many of them died" (recto, lines 42–44); then, twice more, the writers emphasize their great expenses caring for those who have survived but are still sick, who need not only food and clothing but medicines and syrups (recto, lines 53–55 and right margin 19–20). There are notes by the writers and forwarders of the letter in the right margin on verso, including Yehayyahu ha-Kohen b. Maṣliaḥ, David b. Shelomo and Ḥanina b. Manṣūr b. ʿUbayd. See DK 242 + T-S AS 146.3 for a letter written one year earlier from the Rabbanites of Fustat to the Rabbanites of Ashqelon, also having to do with the campaign for the ransoming of captives. (Information CUDL and from Goldman, "Arabic-Speaking Jews of Crusader Syria" (PhD diss., 2018), 49–58. See also Goitein, Med Soc 5:537; Goitein, "New Sources on the Fate of the Jews during the Crusaders' Conquest of Jerusalem" (Heb.) Zion, 17 (1952), 136; Goitein, Palestinian Jewry, pp. 241-242; and Goitein's notes attached to Bodl. MS Heb d 11/7 (page 9f). ASE/MR