T-S 13J21.17

תיאור

מכתב מרופא בסילִיפְקֶה (סלאוקיה) אל בעל אחותו, ככל הנראה בפוסטאט. מתוארך ל-21 ביולי 1137. הקיסר יוחנן השני קומננוס היה בדרכו לאנטיוכיה — שהיתה אז בידי רמון מפואטיֵה — וחלק מצבאו האדיר עבר דרך העיר שבה נכתב המכתב. הביזנטים הגיעו אל שערי אנטיוכיה ב-29 באוגוסט, אך מכתב זה מדווח על שמועה שהעיר כבר נפלה ארבעים יום קודם לכן. הכותב, רופא במקצועו, אף מביע את תקוותו שהקיסר יכבוש גם את חלב ודמשק, ואף מקדים והזמין ספרי רפואה שייבזזו שם מבתי עמיתיו. הכותב היגר ממצרים הפאטמית לביזנטיון. לפי השערת גויטיין, יצא תחילה עם הצי הפאטמי, שכן הוא מונה מכתבים ששלח בשנים קודמות ממחנה הצבא ביפו, מרודוס ומהאי כיוס, שנכבשו על ידי הצי הוונציאני בשנת 1224. הרופא אף שהה בקונסטנטינופול בטרם התיישב בסלאוקיה ונשא לאישה אישה בשם יווני (קוֹרָאסי). הוא חוזר ומתאר עד כמה הוא עשיר, אף שהגיע חסר כל, ומפציר במחותניו ללכת בעקבותיו ולהצטרף אליו, ולא משנה כמה רכוש יהיה עליהם להותיר מאחור. [פנים, שורות 1–8:] הוא פותח בדיון בפוריותה של אחותו; היא ילדה כבר שתי בנות לנמען, אשר ככל הנראה מקווה כעת לבן. היא אינה מצליחה להרות "בשל מצבה הרזה והכחוש"; הכותב סבור שיוכל לתת לה תרופות שיאפשרו לה להרות "אפילו לאחר ההכחשה". (גויטיין קורא שֻרְבּ במקום שַחְבּ, וזַוַאל במקום הֻזַאל, ומקבל: "אחותי לא הרתה למרות התרופות הרבות. אילו היית כאן, הייתי מסדר את הריונה, חי נפשי, אפילו לאחר שחדלה ללדת"). אשתו של הכותב עצמו מעולם לא הרתה אלא בעזרת תרופות. [פנים, שורות 8–9:] הכותב לא הצליח לרפא את אברהם, "הפושט יד הקטן מעכו", אשר נפטר והותיר את בנו יתום. [פנים, שורות 10–17:] הכותב מפרט רשימה מפורטת של הנדוניה שנתן לחתנו שמואל בן משה בן שמואל הסוחר הלונגוברדי, בשווי כולל של 200 דינרים. [פנים, שורות 17–21:] הכותב מסביר שייתכן שמכתביו שלו מעולם לא הגיעו, משום שנהג לשלוח עמם חומרי מרפא יקרי ערך, ובהם תרכיז תות (רֻבּ תות), ריבּאס, בּרבּאריס (זרזיף), עלי ע'אפת ותמציתו (שתורגם בעבר כגנציאנה), ואפסנתין. [פנים, שורות 21–27:] הוא מונה את חמשת המכתבים ששלח בשנים קודמות לעומת מכתב אחד בלבד שקיבל מהנמענים, ובהם אבו זִכְּרי יחיא ואבו נצר בן יצחק. [פנים, שורות 27–31:] הוא מביע משאלות משיחיות, ומצטט את דניאל י"ב 11 ופיוט להבדלה שחיבר אביו של הנמען. [פנים, שורות 31–38:] הוא כותב על אושרו ועושרו הרב, ובכלל זה בית בשווי 200 דינרים ו-400 חביות יין. [גב, שורות 1–4:] אם הנמען אכן יצטרף אליו, עליו להביא את ספרי הרפואה שהכותב הותיר אחריו. בכל מקרה, הוא מקווה להשיג ספרי רפואה מבזת חלב ודמשק. [גב, שורות 4–22:] הוא מוסר חדשות על משפחה וידידים. [גב, שורות 22–24:] הוא מבקש רבע דרהם מזרעי מלוח'יה, יבּרוּח' (דודאים) וח'טמיה (חטמית), משום שאלו אינם זמינים במקום מושבו.

Princeton Geniza Project description: Letter from a physician in Silifke (Seleucia) to his sister's husband, presumably in Fustat. Dated 21 July 1137. "The Emperor John II Comnenus was on his way to Antioch—held at that time by Raymond of Poitiers—and a part of his powerful army passed through the town in which this letter was written. The Byzantines arrived before the gates of Antioch on August 29. Our letter, however, reports a rumor that the city had already fallen forty days earlier. The writer, a physician, even expresses the expectation that the Emperor might take Aleppo and Damascus as well and already placed an order for medical books which would be looted there from the homes of his colleagues." The writer had emigrated from Fatimid Egypt to Byzantium. Goitein suggests that he traveled initially with the Fatimid navy, as he lists letters he sent in previous years from the army camp at Jaffa, from Rhodes, and from the island of Chios, which were occupied by the Venetian navy in 1224. The physician also stayed in Constantinople before settling in Seleucia and marring a woman with a Greek name (Korasi). He repeatedly describes how wealthy he is despite having arrived penniless, and urges his in-laws to follow his example and join him, no matter how much they have to leave behind. [Recto 1-8:] He opens with a discussion of the fertility of his sister; she has already borne two girls to the recipient, who is now presumably hoping for a son. She has not been able to become pregnant "due to her emaciated state"; the writer believes he would be able to give her medications to allow her to conceive "even after the emaciation." (Goitein's reads shurb instead of shaḥb, and zawāl instead of huzāl, yielding, "My sister did not become pregnant despite the many medicines. If you were here, I would fix her pregnancy, by my life, even after she had ceased to bear children.") The writer's own wife never conceived except with medication. [Recto 8-9:] The writer was unable to cure Avraham, "the little beggar from Akko," who died and left his son an orphan. [Recto 10-17:] The writer provides a detailed list of the dowry that he gave his son-in-law Shemuel b. Moshe b. Shemuel the Longobardian merchant, worth altogether 200 dinars. [Recto 17-21:] The writer explains that his own letters may have never arrived because he used to send valuable materia medica with them, including mulberry concentrate (<em>rubb tūt</em>), ribes (<em>rībās</em>), barberries (<em>barbārīs</em>), agrimony (<em>ghāfit</em>) leaves and extract (previously translated as Gentiana), and absinthe (<em>afsintīn</em>). [Recto 21-27:] He lists the five letters he has sent in past years in exchange for only one from the recipients, including Abū Zikrī Yaḥyā and Abū Naṣr b. Isḥāq. [Recto 27-31:] He offers messianic wishes, citing Daniel 12:11 and a piyyut for Havdala written by the recipient's father. [Recto 31-38:] He writes of his great happiness and wealth, including a house worth 200 dinars and 400 barrels of wine. [Verso 1-4:] If the recipient really does join him, he should bring the medical books that the writer left behind. Regardless, he is hoping to obtain some medical books from the loot of Aleppo and Damascus. [Verso 4-22:] He conveys news of family and friends. [Verso 22-24:] He requests a quarter dirhem of seeds of mallow (<em>mulūkhiyah</em>), mandrake (<em>yabrūḥ</em>), and althaea (<em>khiṭmiyyah</em>), as these are unavailable in his location. Information from Goitein's attached summary and translation. EMS. ASE.